מאמרי בשפה האנגלית, "אלוהים ולוגיקה במחשבת ישראל", בתוך האנתולוגיה "סתירה והאסולוטי" בהוצאת DE GRUYTER

אתמול קיבלתי בדואר עותק של האנתולוגיה "סתירה והאבסולוטי", בהוצאת DE GRUYTER הגרמנית, בו מתפרסם מאמרי בשפה האנגלית, "אלוהים ולוגיקה במחשבת ישראל".

כמעט שלוש שנים עברו מאז פנו אליי העורכים, בנהאם זולגהאדר מאוניברסיטת פרייבורג וגרהאם פריסט מאוניברסיטת מלבורן, בבקשה לכתוב לאנתולוגיה מאמר המנתח את עמדת היהדות בשאלה אם אלוהים יכול להתגבר על הלוגיקה. כעת מתפרסמים באנתולוגיה, אשר תצא לאור באופן רשמי ב-14 בדצמבר, שבעה-עשר מאמרים מאת שורת מומחים לחמש הדתות העולמיות: יהדות, נצרות, איסלם, הינדואיזם ובודהיזם, שכל אחד מהם דן בעמדתה בשאלה זו של הדת בה מתמחה כותבו. מאמרי, המייצג את תפיסת האומניפוטנטיות האלוהית בדת משה, הוצב בראש השער השלישי של האנתולוגיה, המוקדש לניתוח בעיית אלוהים והלוגיקה מנקודת מבטן של היהדות והאיסלם. מאמרי זה הוא למעשה סיכום של טיעוניי העיקריים בספרי "מה שאלוהים לא יכול", שיצא לאור בעברית בשנת 2016.

לטיעוני הראשי נחשף הקורא כבר בסעיף הראשון - הפתיחה למאמר, ולמעשה עוד בכותרת השלמה של המאמר, שחציה הראשון הוא ציטוט מדברי רב סעדיה גאון:

""ותשבחנו ותהללנו בשכל וביושר, לא בגוזמא ובשקר": אלוהים ולוגיקה במחשבת ישראל".

המאמר נפתח בשאלה: "האם לפי היהדות אלוהים כפוף ללוגיקה?" והתשובה המיידית היא: "אי אפשר לתת תשובה מוחלטת לשאלה זו, מפני שעמדתם של התיאולוגים היהודים בבעיה זו השתנתה במשך השנים".

אפשר אמנם לקבוע, אני ממשיך, כי היהדות המקורית, זו של התנ"ך והתלמוד, נטתה להניח כי גם אלוהים כפוף ללוגיקה, אף שהיהודים של התנ"ך והתלמוד לא חשבו בצורה פילוסופית, כך שהם לא יכלו לנסח את הטענה הזו באופן מדוייק. אולם החל ממחצית ימי הביניים, עם עלייתה של פילוסופיה יהודית מסודרת, אנשים כמו רב סעדיה והרמב"ם הגידו את הדברים בבירור: אלוהים הוא אמנם מעל הפיזיקה, אך גם הוא כפוף ללוגיקה ולמתמטיקה. 

בתקופה מאוחרת יותר, ברבע האחרון של ימי הביניים, נעשה נושא כפיפותו של אלוהים ללוגיקה לדגל הראשי של הפולמוס היהודי נגד הנצרות. אנשים כמו ר' יוסף אלבו, בעל העיקרים, ראו ברציונליות של האל היהודי את ההבדל העיקרי בינו לאל הנוצרי. לתפיסתם, הדוֹגמות הנוצריות בדבר שלושה שהם אחד ואחד שהוא שלושה, או התגשמותו בבשר של אל בלתי-גופני, משמען כי אלוהים גובר על הלוגיקה, בעוד לפי השקפת היהדות לא זו בלבד שאלוהים לא התגשם בגוף אנושי, אלא שהוא אף לא היה יכול לעשות זאת. 

לעומת זאת, בעקבות עליית הקבלה, החל מן המאה הט"ז, התחילו להישמע ביהדות קולות התובעים להכפיף לאלוהים גם את הלוגיקה. התחילו לטעון כי חובה להאמין שאלוהים יכול לשנות את העבר, או לעשות את החלק גדול יותר מן השלם. קולות אלו הלכו וגברו, עד שהעמדה שיוחסה בידי הפולמוסנים היהודים בימי הביניים לנצרות, השתלטה בזמן החדש על הזרם היהודי המרכזי. התפיסה של אומניפוטנטיות אלוהית מוחלטת הגיעה לשיאה בתיאולוגיה של חב"ד, שטיפחה את הדוקטרינה של "נמנע הנמנעוּת". בשם דוקטרינה זו טענו אנשי חב"ד כי אלוהים יכול לברוא אלוהים אחר כמוהו או להתגשם בגוף אנושי, וכך אימצו אל תוך היהדות תפיסות שהוקעו בעבר כנוצריות. כאן מסתיים הסעיף הפותח של המאמר.

בהמשך המאמר אני חושף את הערווה והסורחן הליובאוויטשיים במלואם, ומתאר את הידרדרותם של הללו מ'נשיא' ל'נשיא'. "הכת (sect) של חב"ד הפכה את נושא שליטתו של אלוהים בלוגיקה לאחד מדגליה כבר מעת ייסודה בבלארוס בסוף המאה הי"ח, אולם גם שם חלו בעניין זה שינויים והתפתחויות עם הזמן" (עמ' 262). ההידרדרות התרחשה בשלבים, מבעל התניא וה'צמח צדק' שהסתמכו על רשב"א דמיוני כדי לטעון "שאצל השי"ת אין שום נמנע", אבל בכל זאת הודו כי "מכל מקום נמנע זה שאי אפשר שיהיה השי"ת ממציא כמותו, ודאי הוא אמת לפי דברי הרשב"א גם כן", דרך שלום-בער שניאורסון שהחציף פניו מול ר' יוסף אלבו, בעל 'העיקרים', וטען כי אלוהים כן יכול לברוא אלוהים אחר כמוהו ואף ברא כבר אחד כזה, "ומי שיבין היטב על דרך החסידות, יראה ויבין בשכלו היטב איך שבעל העיקרים במחילת כבודו הרמה לא דק בדבריו אלו", ועד המשיח הליובאוויטשי המת בימינו, מנחם-מנדל שניאורסון, אשר לימד כי אלוהים "אפשר שיתלבש בגוף כיוון שהוא כל יכול ונמנע הנמנעות", ולא זו בלבד אלא שאלוהים כבר "אנגעטאהן אין א גוף גשמי ונראה לעיני בשר" - וגוף זה, הפלא ופלא, היה לא אחר מגופו של חמיו המת, יוסף-יצחק שניאורסון.

אני רואה הישג חשוב בגילוי ערוותם וסורחנם של הליובאוויטשים במאמר בשפה האנגלית באנתולוגיה זו. DE GRUYTER באתרם מוכרים עותק של הספר ב-129 יורו, אבל אין לי ספק שהוא יירכש בידי כל ספרייה אוניברסיטאית, ממזרח שמש עד מבואו. מיליונים של אנשים משכילים, יהודים ונכרים, הקוראים אנגלית, יוכלו כעת לעמוד על טיבם של הליובאוויטשים, ולהיווכח בעצמם כיצד טינפו אלו את דת משה והחדירו לתוכה רעיונות נוצריים, שבזמנו מסרו אבותינו את נפשם כדי שלא להיכנע להם.

בספרי "מה שאלוהים לא יכול" סיפרתי על אחד הויכוחים היהודים-נוצריים הטראומטיים בתולדות ישראל, שנפתח בטורטוסה שבספרד בינואר 1413. היה זה שנים ספורות לאחר מותו של הפילוסוף והמנהיג ר' חסדאי קרשקש, שהיה למגינם הפיזי והרוחני של יהודי ספרד אחרי פרעות קנ"א. המשומד יהושע הלורקי הצליח אז להביא את האפיפיור בנדיקטוס השלושה-עשר לכפות על כל קהילות ארגון וקטלוניה ויכוח פומבי מולו בעיר טורטוסה.

על רקע פרעות, פוגרומים והסתה של המטיף הדומיניקני ויסנטי פירר ברחבי הארץ, החלה תנועת התנצרות בקהילות השונות. יחידים, ולאחר מכן קבוצות, המירו בטורטוסה עצמה, בטענה "ששמעו את טענותיהם הרופפות של רבניהם, ועל כן הם רוצים להמיר את דתם". פחד נפל על המתווכחים היהודים הנותרים, כשגם חלק משלוחי הקהילות לוויכוח עברו באמצעו אל הצד השני של המתרס, והשתמדו בו במקום. בפנתיאון ההיסטורי היהודי שרדו דמויותיהם של מנהיגי המשלחת היהודית: ר' אסטרוק הלוי, ר' מתתיה היצהרי ור' יוסף אלבו, שהגנו בציפרניהם על כבודה הנרמס עד עפר של היהדות, ולא הסכימו להשח ראש מול הצוררים ולו במעט. המשורר שלמה בונפיד שנכח שם הנציח את הסצינה באחד משיריו:

אֲהָהּ עֵדֶר אֲשֶׁר רוֹעוֹ נְטָשׁוֹ, וְשָׁם דֹב עִם זְאֵב יִטְרוֹף פְּקִידָיו

וְשַׁאֲלוּ נָא לְחַסְדָאי בַּעֲלוֹתוֹ לְכֵס מָרוֹם, לְמִי נָטַשׁ יְלָדָיו!

נְשִיא דוֹרוֹ בְיוֹם מוֹתוֹ הֱמִיתוֹ, וּמֵת חַסְדָאי וְלֹא מֵתוּ חֲסָדָיו 

וְהוּא כָבָה, וְלֹא כָבוּ מְאוֹרֵי סְפָרָיו, שָׁמְרוּ רַגְלֵי חֲסִידָיו

בְּנוֹ לֵוִי וְיִצְהָר, גַם יְהוֹסֵף, לְאוֹת תּוֹרַת אֶמֶת נוֹתְרוּ לְעֵדָיו

"לְאוֹת תּוֹרַת אֶמֶת נוֹתְרוּ לְעֵדָיו"! "בשנים שלאחר הויכוח העלה ר' יוסף אלבו על הכתב את המחשבות שגיבש בימי הויכוח, והנה הן לפנינו, לא התפלספויות תיאורטיות אלא קרעים מן המציאות המדממת, רינתם וזעקתם של השרידים הנואשים בדורו של שמד, המוסרת לנו כיצד תפסו הם בזמן-אמת את מהותה של היהדות מול הצר הקם עליהם. בקרעי היהדות המפרפרים הללו, בגיצים הבוערים מן ההתלקחות האחרונה של להבת יהדות ספרד, הונצח הרעיון של הנמנעות בחוק האל כמאפיין הראשי והמהותי של היהדות מול הנצרות, באופן שלעולם לא יוכל איש למחוק או לטשטש אותו" ('מה שאלוהים לא יכול', עמ' 257).

כמובן, לא לעניין יהיה להשוות את עצמי לר' יוסף אלבו, הענק מספרד של המאה הט"ו אשר הנבל שלום-בער שניאורסון טען כי "לא דק בדבריו אלו" נגד הנצרות. ר' יוסף אלבו חירף את נפשו למות בטורטוסה כשקרא שם בקול, מול קהל נוצרי עוין, את הרעיון היהודי על אלוהים הכפוף גם הוא ללוגיקה. לו  נכשל שם במילה מיותרת, הרי היו מסוגלים בקלות להאשימו בגידוף הדת הנוצרית ולהעלותו על המוקד. ר' יוסף אלבו קרא וכתב במסירות נפש ומתוך סיכון עצמי גדול, במצב של "עֵדֶר אֲשֶׁר רוֹעוֹ נְטָשׁוֹ, וְשָׁם דֹב עִם זְאֵב יִטְרוֹף פְּקִידָיו", כי "אין האמונה בנמנעות ממה שייתן שלמות בנפש" (העיקרים ג, כה). אני, לעומת זאת, כותב על סורחנם של הליובאוויטשים כשאני מסב בנחת על כורסה מרופדת בספרייתי המפוארת, מתוך הרחבת הדעת בבית מחומם היטב. אינני מסתכן בכתיבתי בדבר, ואף נוצרי לא יעלה אותי על המוקד כשאכתוב כי מבחינת היהדות, הרעיון של אלוהים העומד מעל הלוגיקה הוא מופרך לחלוטין. להיפך, כעת פרופסורים נוצרים פונים למלומד יהודי ומבקשים ממנו בנימוס עבור האנתולוגיה שהם רוצים לפרסם מאמר שיתאר את תפיסתה של היהדות בבעיית האומניפוטנטיות האלוהית, לרבות שלילה מוחלטת של העמדה הנוצרית בעניין.

עם זאת, עם כל הצניעות, אני חושב שבמידה מסויימת גם אני רשאי לעמוד היום באותה שורה עם "בְּנוֹ לֵוִי וְיִצְהָר, גַם יְהוֹסֵף", אשר "לְאוֹת תּוֹרַת אֶמֶת נוֹתְרוּ לְעֵדָיו". מבחינה אחת לפחות, מצבה של תורת משה כיום גרוע בהרבה ממצבה בספרד במאה החמש-עשרה. אז היה אמנם מצבם של היהודים רע ומר, והם ותורתם יחד נדרסו מדי יום עד לעפר - אבל הכל היה רק מבחוץ. ר' יוסף אלבו התווכח עם שונאי ישראל הנכרים, אבל בתוך היהדות פנימה לא היתה לו התנגדות. להיפך, התקיים אז קונצנזוס מוחלט בין כל היהודים, מרב סעדיה גאון עד ימיו, כי אלוהים אינו יכול לשנות את הלוגיקה, אינו יכול לברוא אלוהים אחר כמוהו, ואינו יכול להתלבש בגוף. מבחוץ היה כפור, קרח ושנאה, אבל בבית פנימה בערה אש שהקרינה חום ואור של אמונה, אשר כל הרשע שבחוץ לא יכול לו!

בימינו, לעומת זאת, אנו כיהודים חיים אמנם כאנשים חופשיים ואף אחד אינו מאיים עלינו מבחוץ - אבל מה זה שווה, כאשר הטינוף והעבודה זרה חילחלו אלינו, לתוכנו פנימה? בימינו איננו נדרשים להיקרא אל הויכוח בכנסייה כדי לשמוע כי אלוהים עומד מעל הלוגיקה, וככזה הוא יכול לברוא אלוהים אחר כמוהו או להתלבש בגוף. בימינו נקבל את הסורחן הזה בתוך בית הכנסת פנימה, בהטפה "חסידית" על 'נמנע הנמנעות' בעלונים הצבעוניים של 'שיחת השבוע', 'כי קרוב', 'שיחת הגאולה' ודומיהם, אשר אלפי ורבבות תמימים קוראים אותם ומוחם מתמלא בטינופתם, שבתמימותם הם סבורים כי היא היהדות. הצלמים והאלילים שבחוץ, הטומאה והסחי, העבודה-זרה הנוצרית, פלשו אל תוך הבית פנימה, קיררו וכיבו את אש האמונה שיקדה בו והחשיכו אותו לגמרי. כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, עם השתלטות הקבלה על היהדות והפיכת האמונה של אתמול לכפירה של היום. נסו לומר לאיזה ירא-שמיים בזמננו כי אלוהים אינו יכול לברוא ריבוע שצלעו שווה לאלכסונו, ותראו מה תחטפו. ובכן, בסופו של דבר, האם 'מה שאלוהים לא יכול' אינו עשוי לעמוד בשורה אחת עם "בְּנוֹ לֵוִי וְיִצְהָר, גַם יְהוֹסֵף", אשר "לְאוֹת תּוֹרַת אֶמֶת נוֹתְרוּ לְעֵדָיו"? איזה ספר בן זמננו ראוי יותר ממנו לקרוא עליו את השורה: "וְלֹא כָבוּ מְאוֹרֵי סְפָרָיו, שָׁמְרוּ רַגְלֵי חֲסִידָיו"?

כמעט עשר שנים חלפו מאז צאת 'מה שאלוהים לא יכול' כספר, בשנת 2016. עד היום לא קיבל 'מה שאלוהים לא יכול' את הכבוד הראוי לו. מדובר בספר ענק, מקורי, גאוני, חדשני וחד-פעמי, שכל הספרים האחרים שיצאו בעשור האחרון בתחומי מחשבת ישראל הם גמדים קטנים לעומתו. כל מיני אפסים קיבלו פרסים ומענקים בעלי שמות נפוחים כגון 'פרס הספר הטוב ביותר במחשבת ישראל', ואילו 'מה שאלוהים לא יכול' לא זכה בדבר. אולם היושבים בוועדות הפרסים והמענקים למיניהם הם כרגיל אנשים בינוניים המתמקדים במוכר, הידוע והקלישאתי, ואינם מסוגלים להעריך גאונות וחדשנות, אשר אני בטוח שעוד יבוא יום והיא תוערך ותוכר כראוי לה. 

עם זאת, קיים צורך דחוף לתרגם את 'מה שאלוהים לא יכול' לאנגלית. העורכים של 'הסתירה והאבסולוטי' המליצו לפנות לשם כך ל-BRILL. אבל האחראי על כך ב-BRILL הוא ברנש בשם אליוט וולפסון, שתיאר את עצמו בערכו ב'ויקיפדיה' כגדול המומחים לתורתו של המשיח הליובאווויטשי המת. אליוט וולפסון דחה את 'מה שאלוהים לא יכול', כי נעלב מכך שלא הוזכר בספר. ולמה היה צורך להזכירו? למעשה בכלל לא ידעתי עליו בעת שכתבתי את הספר, ולא נראה לי שהפסדתי משהו. הוא כמובן אפילו לא התחיל לפענח את סורחנו של הליובאוויטשי, שהרי לא עלה בדעתו כלל מה שהראיתי בספר, כי טירוף 'נמנע הנמנעות' והעלאתו של אלוהים מעל הלוגיקה עומד בבסיס הגותו החולנית של הליובאוויטשי כולה. כך או כך, הדבר הנחוץ ביותר עכשיו הוא הוצאה אקדמית שתקבל עליה פרסום של 'מה שאלוהים לא יכול' בתרגום לאנגלית.

את מאמרי המתפרסם כעת באנתולוגיה 'סתירה והאבסולוטי' תוכלו למצוא בדף שלי באתר 'אקדמיה':

https://independent.academia.edu/ISRAELNETANELRUBIN