מעריץ מסתורי מן העולם החרדי של הספר "מה שאלוהים לא יכול" (אומר שעובד בהייטק) שלח לי שיר שחיבר בשבח הספר, בסגנון המשוררים היהודים בימי הביניים. השיר במשקל יתד ושתי תנועות יתד ושתי תנועות יתד ותנועה, בדלת וסוגר. וְאוּלָם דַּע גְּאוֹן עֻזּוֹ וְקָדְשׁוֹ / בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ הָדָר תְּהִלָּה וּמָתַק לִי דְּבַר סִפְרוֹ בְּחֵילוֹ / וְלִיכֹלֶת אֱלוֹהַּ שָׂם גְּבוּל לָהּ וּמִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת חֲקָקוֹ / וְהוּא מַחְסוֹם לְפוֹרְצִים בָּהּ פְּלִילָה אֲשֶׁר שָׁגוּ בְּדָבָר הוּא לְאַיִן / וְרַעֲיוֹן לֹא יְצֻיַּר רַק בְּמִלָּה וְשִׂכְלָם זַח נְטוֹת הַפְרֵז בְּכוֹחוֹ / וְהִיא כוֹחוֹ וְהִיא אֵינָה שְׁלִילָה וכתב לי: זה ראשי פרקים שבראשי פרקים מספר הנורא שיסד רבינו שליט''א ואשנן אשר שניתי שהנה אני מפקיד בזאת חותמי ופתילי ומטי להשביע העט לרנן בשבח רבינו שליט''א בשירה ערוכה במשקל מצומצם כדת דונש ושלמה ויהודה משה ואברהם. עכ"ל. וכוונתו בסוף דבריו כמובן למשוררים הגדולים של ימי הביניים: דונש בן לברט, שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי, משה אבן עז