דילוג לתוכן הראשי

רשומות

ראיון איתי באתר החרדי 'כיכר השבת' בעניין מעשיית האנוס הצפתי והחלות

ביום שישי התפרסם ראיון איתי באתר החרדי 'כיכר השבת', בעניין המעשייה הידועה על האנוס ה"תמים" מצפת שהיה נוהג להניח בארון הקודש מדי יום שישי חלות 'לחם הפנים', וכשגילה זאת רב בית הכנסת וגער בו על תפיסתו את האל כבעל גוף, "בא לו להרב שליח מיוחד מאת האר"י ז"ל, ואמר לו בשם הרב האלוהי ז"ל: לך לביתך וצו לביתך, כי למחר בעת שהיה לך לדרוש מות תמות [...] לפי שביטלת נחת רוח שהיה לו להקב"ה, שמיום שחרב הבית לא היה לו נחת רוח לפניו כמו באותה שעה שאנוס זה היה מביא שתי הלחם בתמימות ליבו". מעשייה זו נדפסה לראשונה בס' משנת חכמים מאת ר' משה חאגיז (וונדסבק תצ"ג). כתב האתר 'כיכר השבת' פירסם עליה סדרת כתבות, לאחר שבעלון של מאמיני ר' שאול אלתר הביאו בגליון ל"ג בעומר "קושיא" בשם רבם על מעשה זה - הרי הרב כדין עשה... אני דנתי במעשייה זו בספרי 'מה שאלוהים לא יכול', עמ' 406 ואילך. מתוך מה שכתבתי שם: לפי הרמב"ם, היתכן עיוות גרוע מזה? מעשיו של האנוס הנבער, שיש בהם להרחיקו מן העולם הבא ולשומו בכלל ה"נכרת
פוסטים אחרונים

"מה שאלוהים לא יכול" לקהל חרדי: הרצאה בפתח תקווה, אייר תשפ"א

 הרעיון של "מה שאלוהים לא יכול" משורטט באוזני קהל חרדי. שני מקורות מן המשנה והגמרא מוכיחים כי חז"ל האמינו שגם אלוהים כפוף ללוגיקה, כפי שלימדו בהמשך רב סעדיה, הרמב"ם, ובעל ה'עיקרים'.

השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?

  מאמרי החדש המתפרסם כעת בכרך 18 (2) של "מורשת ישראל", כתב-העת של אוניברסיטת אריאל, מרחיב בנושא שנגעתי בו ב"מה שאלוהים לא יכול", עמ' 409-399, ומבחינה זו הוא מהווה המשך של ספרי. ברשימה זו אספר את סיפורו של המאמר הזה, אתאר את הדם, היזע, והדמעות, שהוא עלה לי עד לפרסומו, ואשאיר לקוראים את המסקנות המתבקשות באשר לחופש אקדמי וכתיבה אקדמית חופשית בישראל במאה העשרים ואחת.   נושאו המרכזי של המאמר הוא דחייתה של התיאולוגיה החסידית והחרדית בת-זמננו את השקפתו של הרמב"ם, כפי שהיא מתוארת ב"מורה הנבוכים", ולפיה אלוהים משגיח בפרטות רק על בני אדם, בעוד לגבי בעלי-חיים, ואין צריך לומר צומח ודומם,   "לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת השם ורצונו האישי עתה […] אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור, כמו שחושב אריסטו" (מו"נ ג, יז).   לדעה זו של הרמב"ם שותפים רובם ככולם של ה'ראשונים' , אולם היא נדחית  בידי החסידות, מאז עלייתה לפני כמאתיים וחמישים שנה, ועד לזמננו. בפרט בדורנו, הפך זאת מנחם מנדל שניאורסון, הרב

'נמנע הנמנעוּת', בשורוק, ולא 'נמנע הנמנעוֹת', בחולם

'נמנע הנמנעות' הוא המושג שטבע ר' שמואל שניאורסון, ה'נשיא' הרביעי של חב"ד, כדי לתאר את התפיסה החב"דית את אלוהים כבלתי כפוף ללוגיקה, ולפיכך כבעל יכולת לחולל גם נמנעות לוגיות, כמו לברוא מרובע בן שלוש צלעות, בניגוד לעמדת הרמב"ם והרציונליסטים היהודים. ליהודי דתי מן השורה המושג 'נמנע הנמנעות' אינו אומר דבר, אבל הוא מוכר לכל ילד ונערה חב"דיים. הצירוף 'נמנע הנמנעות' הוא מסוג הסיסמאות הקלות והקליטות, המעבירות בתמציתיות רעיונות גדולים ומסובכים. ההתנגדות החב"דית לעמדת הרמב"ם בעניין מוגבלותה של האומניפוטנטיות האלוהית נמצאת בהרחבה כבר אצל ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' ומחולל חב"ד, וחוזרת שוב ושוב גם בספרות חב"ד אחריו, אולם מאה שנה עברו עד שר' שמואל שניאורסון הצליח לתמצת את הרעיון בשתי מילים, 'נמנע הנמנעות'. הצירוף נקלט מייד, ומשמש מאז את החב"דיים כדי לאזכר את הרעיון בקצרה. וטוב שכך: תארו לכם כמה היה זה מסובך אם בכל פעם שהיו נזקקים לעניין, היו צריכים לחזור מן ההתחלה: מה אומר הרמב"ם, למה

האם האמין ה'חזון איש' כי המתמטיקה נצחית כמו אלוהים?

תוך שיחה בקבוצת וואטסאפ חרדית בעניין ספרי מה שאלוהים לא יכול , העיר לי שם אחד המשתתפים הערה חשובה, שללא ספק היתה ראויה להיכלל בספרי לו עמדתי עליה בשעתו. בינתיים אני רושם אותה כאן, ובמידה ותצא מהדורה נוספת של הספר אשקול אם לשלבה בו. מקטע מפורסם למדי של ה'חזון איש' בספרו אמונה ובטחון , ניתן לכאורה ללמוד על עמדתו של ה'חזון איש' בבעיית הנמנעות. ה'חזון איש' לא היה תיאולוג גדול, ואני מסופק אם היה בכלל מודע לפולמוס הרוחש בדורות האחרונים בנושא הנמנעות, ולהתקוממותם של הוגים חסידיים ו'מתנגדים' כאחד נגד עמדת הרמב"ם והרציונליסטים היהודים בעניין. עם זאת, מן הקטע המדובר ב אמונה ובטחון ניתן להבין, שה'חזון איש' סבר לפי תומו כמו הרמב"ם, כי הלוגיקה והמתמטיקה אינן תלויות באלוהים והן נצחיות כמוהו, וזאת בניגוד להלך הרוח בספרות הדורות האחרונים – אשר כפי שהראיתי בספרי, שותפים לו גם ה'מתנגדים', לא פחות מן החסידים – הדוחה את עמדת הרמב"ם בעניין. הקטע הזה צונזר מחלק ממהדורות אמונה ובטחון , אולם בסוף חזון איש טהרות הנמצא בספרייתי

מקור חסידי נוסף בעניין הנמנעות

ב"מה שאלוהים אינו יכול" אספתי את כל המקורות החסידיים שהגעתי אליהם בזמנו, התומכים בתפיסה כי האל עומד ממעל ללוגיקה, בניגוד לעמדת הרציונליסטים היהודים בימי הביניים והקונצנזוס היהודי כולו עד סוף המאה השש-עשרה. המצדדים הנלהבים והקולניים במיוחד בתפיסה חדשה זו הם אנשי חב"ד, להם הקדשתי בספר פרק מיוחד (פרק תשעה עשר: הנמנעות בתיאולוגיה של חב"ד, עמ' 390-363). אולם כפי שהראיתי בספר, גם הפלגים האחרים של יהדות הזמן החדש שותפים למהפכה זו בעיקרה. כך ייחדתי בספר פרק לעמדתם בעניין של המיסטיקנים ה'מתנגדיים' (פרק שבעה עשר: הנמנעות בתיאולוגיה של מיסטיקנים לא-חסידיים, עמ' 349-328), ופרק נוסף לעמדתם של המיסטיקנים החסידיים (פרק שמונה עשר: הנמנעות בתיאולוגיה של מיסטיקנים חסידיים, עמ' 362-350), כאמור, מלבד אלו החב"דיים, שעיסוקם האובססיבי במיוחד בנושא זה הצריך להקדיש להם פרק מיוחד. אני רוצה להוסיף כאן עוד מקור חסידי לא-חב"די בעניין הנמנעות, שהפנה אותי אליו כעת גולש בקבוצה חרדית ברשת 'טלגרם'. המקור הזה, לו היה לנגד עיניי בעת כתיבת הספר, היה ראוי