ב"מה
שאלוהים אינו יכול" אספתי את כל המקורות החסידיים שהגעתי אליהם בזמנו,
התומכים בתפיסה כי האל עומד ממעל ללוגיקה, בניגוד לעמדת הרציונליסטים היהודים בימי
הביניים והקונצנזוס היהודי כולו עד סוף המאה השש-עשרה.
המצדדים
הנלהבים והקולניים במיוחד בתפיסה חדשה זו הם אנשי חב"ד, להם הקדשתי בספר פרק
מיוחד (פרק תשעה עשר: הנמנעות בתיאולוגיה של חב"ד, עמ' 390-363). אולם כפי
שהראיתי בספר, גם הפלגים האחרים של יהדות הזמן החדש שותפים למהפכה זו בעיקרה. כך
ייחדתי בספר פרק לעמדתם בעניין של המיסטיקנים ה'מתנגדיים' (פרק שבעה עשר: הנמנעות
בתיאולוגיה של מיסטיקנים לא-חסידיים, עמ' 349-328), ופרק נוסף לעמדתם של
המיסטיקנים החסידיים (פרק שמונה עשר: הנמנעות בתיאולוגיה של מיסטיקנים חסידיים, עמ'
362-350), כאמור, מלבד אלו החב"דיים, שעיסוקם האובססיבי במיוחד בנושא זה
הצריך להקדיש להם פרק מיוחד.
אני
רוצה להוסיף כאן עוד מקור חסידי לא-חב"די בעניין הנמנעות, שהפנה אותי אליו כעת
גולש בקבוצה חרדית ברשת 'טלגרם'. המקור הזה, לו היה לנגד עיניי בעת כתיבת הספר,
היה ראוי להיכלל שם בפרק י"ח, ואם תצא מהדורה חדשה של הספר, הוא יוכנס שמה.
בינתיים אסכם אותו כאן.
מדובר
בקטע בספר אך פרי תבואה, מאת ר' צבי הירש פרידמן מליסקא (1874-1808). פרידמן
היה ממנהיגי החסידות בהונגריה בדור השני להתפשטותה שם, תלמידו של ר' משה טייטלבוים
מאויהעל, בעל ישמח משה. טייטלבוים עצמו בישמח משה מתנגד לתפיסה
הרציונלית כי גם אלוהים כפוף ללוגיקה, וציטטתי אותו ודנתי בדבריו שם בפרק י"ח
של מה שאלוהים לא יכול, עמ' 355-354. והנה, מסתבר כי גם התלמיד אימץ גישה
זו של רבו, ואף הוסיף לה נופך משלו.
אך פרי
תבואה נדפס לראשונה במונקאטש, בשנת 1876. בפרשת קרח,
על הפסוק "וישמע משה ויפול על פניו", אומר ר' צבי הירש (אך פרי תבואה
ב, מ ע"ג-ע"ד):
וישמע משה, ויפול על פניו – וכתב רש"י ז"ל:
שכבר זה בידם סרחון רביעי וכו', נתרשלו ידיו. ויש לומר עוד, דלכך לא התפלל עליהם כמו
בשאר החטאים, דהנה הם חלקו על כל התורה, ולא היה יכול לזכות שטר אליבא דבי תרי
[...] ובזה יש לפרש גם כן שאמר לו השי"ת: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג'),
דהיינו בשביל שאמר: "רב לכם בני לוי". והנה באמת לא חטא משרע"ה בדבר
הזה כלל. אמנם, דהנה מבואר בס' העיקרים דצריך האדם להאמין בכל דבר אף שהוא נגד הטבע,
וכגון תחיית המתים אף שהוא נגד הטבע, אבל דבר שהשכל מכחיש אותו אינו צריך להאמין, וכגון
שבפעם אחת יהיה דבר אחד משולש ומרובע או שחור ולבן. ויש חכמים חולקים עליו בזה, דאף
דהוא נגד השכל הוא רק נגד השכל שלנו, אבל אצל השי"ת יכולין לומר עליו אף דבר שהוא
נגד השכל, וכגון הידיעה והבחירה. וכמו שאמרו חז"ל על קברו של משה, דלאותן העומדים
למטה הוא למעלה, ולאותן העומדים למעלה הוא למטה. ולכן יש לומר גם כן דמרע"ה בחיים
חיותו, שהיה "ותחסרהו מעט מאלהים", לא היה יכול להשפיע בדבר והיפוכו, אבל
לאחר הסתלקותו, שבא לשער הנ', שהוא כביכול מידת אלהים, היה יכול להשפיע גם בדבר והיפוכו. ולכן בני קרח עתידין לעלות, שהיה יכול לקבל
שפע הקודש ולהשפיע גם לשני הפכיים. והנה כל עיקר המיתה בכל אדם הוא רק שיהיה מתקן יותר.
ולכן שייך זה גם כן אצל מרע"ה, כדי שיוכל להתפלל ולהעלות עדת קרח גם כן, ולכן:
רב לך אל תוסף דבר אלי וגו', והבן.
השפעתו של הישמח משה מאת
רבו של ר' צבי הירש, ניכרת כאן היטב. מן הטקסט בישמח משה, פרשת ויצא, המובא
בספרי בעמ' 355-354 שם, שאב פרידמן מן הסתם את הקישור מבעיית הנמנעות לפרדוקס
הידיעה והבחירה, אף שקישור זה נמצא כבר למען האמת אצל הרמ"ע מפאנו, מחוללה של
המהפכה בקונצנזוס היהודי בבעיית הנמנעות (ראו מה שאלוהים לא יכול, עמ' 312
ואילך).
עם זאת, יש בטקסט של ר' צבי הירש
גם כמה פנים מקוריים. כך, שלא כהישמח משה המייחס את הטענה "שיש לנמנע
טבע קיים" ל'אומרים' אנונימיים, האך פרי תבואה מייחס אותה בפירוש לספר
העיקרים. העמדה הזו נמצאת כמובן אצל גדולים מבעל העיקרים ובראשם הרמב"ם,
אך הפופולריות של העיקרים באותם זמנים היתה סיבה טובה להפנות אליו בעניין
זה. גם מחברים אחרים מתייחסים לטקסט של העיקרים כמקור לתפיסת הנמנעות הרציונליסטית,
ובכללם הרמ"ע עצמו, אם כי הרמ"ע
אינו נוקב בשמו של ספר העיקרים במפורש.
נקודה מקורית אחרת אצל ר' צבי
הירש היא הדוגמה / הוכחה האישית שלו להתגברות של האל על הלוגיקה, ממאמר חז"ל
במסכת סוטה בעניין קברו של משה רבינו: "וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית
פעור: הראנו היכן משה קבור! עמדו למעלה – נדמה להם למטה; למטה – נדמה להם ; נחלקו לשתי
כיתות, אותן שעומדים למעלה – נדמה להן למטה, למטה – נדמה להן למעלה. לקיים מה שנאמר:
ולא ידע איש את קבורתו". ר' צבי הירש מפרש כי מבחינה אונטולוגית אכן שכן קברו
של משה, בעת ובעונה אחת, גם למעלה וגם למטה, ורואה בכך נס לוגי. ניתן כמובן
להתווכח עם הפירוש הזה, אך קרוב לודאי שהוא מקורי מאת ר' צבי הירש, שכן לא מצאתי
אותו במקום אחר. זוהי תרומתו הייחודית של ר' צבי הירש למסורת ארוכה של מתנגדי
תפיסת ההנמנעות הרציונליסטית, אשר כפי שהראיתי בספרי, ניסו, כל אחד על פי דרכו,
להוכיח את עמדתם מניסים שונים בתנ"ך ובתלמוד, שלהבנתם אפשריים רק באמצעות
התגברות על הלוגיקה.
מפירושו של ר' צבי הירש לסיפור
משה וקורח עולה, כי בני אדם בעולמנו, בניגוד לאלוהים, כן כפופים ללוגיקה, אולם
לאחר המוות עשוי אדם, או לפחות אדם במדרגתו של משה רבינו, להתעלות ולהגיע לדבקות
באל באופן כזה, שגם הוא יוכל לגבור על הלוגיקה. יש כאן פתח, גם אם קטן, להמשך ההחלקה
במדרון גירושה של הלוגיקה מן התיאולוגיה היהודית, אשר כפי שאני מראה בספרי, הגיעה
לשיאה בדורות האחרונים של חב"ד. בניגוד לצבי הירש מליסקא, מנחם שניאורסון,
הרבי מלובביץ'-ניו יורק, לא היה מוכן לחכות עד לאחר המוות כדי לאפשר לאדם התעלות
אל האלוה שמעבר ללוגיקה. לטעמו של שניאורסון, אין פנאי להמתין, ואת הלוגיקה יש
לרסק כאן ועכשיו. חמיו, יוסף יצחק, ידע שניאורסון לספר, לא היה צריך לחכות לאחר
מותו, אז יעלה אל האלוהים שמעבר ללוגיקה. במקום שיוסף יצחק יבוא אל אלוהים, אלוהים
הוא שבא אל יוסף יצחק ו"התלבש" בגופו, עוד כאן למטה, בעולם הזה, הגשמי. אבל
איך יתכן שהאל אשר "אינו גוף, ואין לו דמות הגוף", "יתלבש"
בגוף בשר ודם, יאכל וישתה וייפנה בבית הכסא? אין שום בעיה! מאחר ואלוהים הוא מעבר
ללוגיקה, הוא יכול להיות בעת ובעונה אחת גם גוף, וגם לא-גוף. ובלשונו של שניאורסון:
"עַצְמוּת – וואס ער איז כל יכול און נמנע הנמנעות – האט זיך כביכול אנגעטאהן
אין א גוף גשמי ונראה לעיני בשר. און פלעגט ענטפערן יעדן איינעם פנים אל פנים... און
מצד דעם עניין פון נמנע הנמנעות איז ניט שייך קיין קושיות כלל" (שיחות
בהוצאת ועד להפצת חסידות, חוברת א (ניו יורק תשי"א), ש"פ שמיני
מבה"ח אייר ה'שי"ת עמ' 18; ראו מה שאלוהים לא יכול, עמ' 387-386).
תגובות
הוסף רשומת תגובה