תשובה לשואל בעניין ספרי "מה שאלוהים לא יכול"

שלום רב וחנוכה שמח גם לך.

אשיב על דבריך ושאלותיך כסדר. לתועלת העניין אני מצטט מדבריך תחילה ועונה עליהם, ואף חילקתי מכתבך לפיסקאות ומיספרתין למען הסדר הטוב.

א

קודם כל שיהיה חנוכה שמח ומאיר!..

ועתה אגש לענייין עצמו. לצורך ההוגנות גילוי נאות: אני נולדתי כחסיד ויזניץ בגיל מוקדם אכלתי מעץ הדעת וכמעט שהתפקרתי עד שסמכני ה' ברחמיו וכו' ונהייתי לאיש חב"ד.

אני עשיתי את המסלול ההפוך. ואין כוונתי שהייתי פעם חב"די ממש – ירחם האלוה על נשמתי – אלא שהכרתי היטב אותם ואת תורתם ממנה התאכזבתי, ומצאתיה שקר! כמובן חב"ד עדיפה מוויז'ניץ... וטוב מזה ומזה – לפי דעתי – רמב"מיזם! והשי"ת ברחמיו יושיע דור אובד.

ב

אני מעיין הרבה מאוד בקבלה ובחסידות ובפרט בתורת חב"ד. יחד עם זאת אני אוהב מושבע של מחקר אקדמאי! ולכן מצד זה איני נושא פנים למי שיהיה.

והנה לכן אני מקבל את טענתך בענין נמנע הנמנעות אצל הרשב"י לחלוטין כלומר שכנראה הרשב"א אינו יכול לשמש כמקור לענין זה כפי שהחסידות עושה בו שימוש!.

ואיני רואה כל טעם וסבה לנסות להצדיק זאת בדרכים שונים ומשונים. אם נתברר שלא כך סבר הרשב"א אזי כך הוא הענין ואני מקבל את טענתך במילואה. והאמת אהובה לי מכל כמאמר הפילוסוף

אם כך אתה יוצא דופן בין החב"דיים, ומסתמא גם לא למדת מספיק 'חסידות' ולחילופין חסר לך ב'התקשרות', כפי שהללו רגילים להטיף בכגון דא. אני לא שמעתי מעולם אחד מן החב"דיים שיסכים להודות כי מי מן ה'נשיאים' שלהם טעה בנושא כלשהו, ולו בפרט קטנטן. כך גם בנושא זה עצמו של הרשב"א ו'נמנע הנמנעות', לא היה שום חב"די שעסקתי עימו בעניין והסכים להודות בדבר הפשוט כי הרשב"א סבר בזה בדיוק ההיפך מחב"ד – החל מן הפטפטן יוסף יצחק אופן עימו התעמתתי בנושא הרשב"א והנמנעות כבר לפני עשרים שנה, כשאפילו עוד לא חלמתי לכתוב דוקטורט בעניין, וכלה באברהם בערגשטיין, נשוא תגובותיי האחרונות.

ג

אבל יחד עם זאת אני רוצה להאיר נקודה על כללות הנושא שבעיניי זה לא מדויק איך שאתה מציג את אדמור''י חב"ד כאילו ניסו לגנוב דעת הבריות ח''ו אלא היה להם ענין וסבה רוחנית לפרשנות שהם העמיסו בקודמיהם והיות שאני מכיר בך שאוזנך לא תקבל ענין הזה אקצר.

אני אינני בוחן כליות ולב ולא יודע מי חשב מה ומי התכווין למה, ואין לפניי אלא העובדות. כאשר הרבי מלובביץ' המנוח מציין כ'מראה מקום' קבוע לשיטת הרשב"א בנמנעות, כביכול כחב"ד, ל"שו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ח", בעוד למעשה לא כתוב שם כלום (שלא לדבר על כך שבמקום אחר כותב הרשב"א בפירוש להיפך) – מה הוא חשב? הרי טיפש הוא לא היה, אז מה הוא כן חשב? ככלל, בנושא זה של "כאילו ניסו לגנוב דעת הבריות ח''ו", יעויין במאמרי "תורה, מדע וספקנות בכתבי ר' מנחם-מנדל שניאורסון מלובביץ'-ניו יורק", העתיד להתפרסם באביב בגליון הקרוב של כתב העת 'דעת' של אוניברסיטת בר-אילן.    

ד

דבר נוסף אני מקבל את דבריך וטענתך שתורת חב"ד בעצם חורגת מהקו שהנחילו הראשונים ביחס לעיקרי היהדות אבל לא מבין מה הבעיה בזה? וכי הקב"ה חתם על תורתם? 

וכי למה היה לראשונים מותר לאמץ עקרונות מהאיסלם והפילוסופים ונהיה קדוש עד שתורת חב"'ד שחולקת על זה היא בעיה.

ראשית, חב"ד שוללת את הלגיטימיות של הדעה האחרת, וזה מה שהעלה את חמתי בפרט.

לדוגמה, הרמב"ם באיגרת תחיית המתים כתב שאין להתווכח עם הטוען שהמלאכים בעלי גוף, אף שלפי הרמב"ם אחד כזה הוא הרי אידיוט מאין כמוהו (רק על האומר שהקב"ה עצמו בעל גוף כתב בהל' תשובה שאין לו חלק לעולם הבא). בעניין הנמנעות עצמו, כותב ר' אליה דלמדיגו שאין להתווכח עם האומר שלהקב"ה יכולת "על הסותרים בדברים אשר זולתו" (דהיינו שיכול לעשות ששתיים ועוד שתיים יהיו חמש), אף שלדעת דלמדיגו אחד כזה הוא שוטה גמור (אבל חובה להתווכח עם האומר "שיתואר ביכולת על עצמו", היינו כגון שיכול לברוא אחר כמוהו או להתגשם בגוף וכיוצא). ועיין על כל זה בספרי עמ' 270-268.

לעומת זאת, על גישת חב"ד לדעה האחרת, עיין בספרי עמ' 388, לאחר ציטוט מדברי הלובביצ'ר בנושא:

"האם ניתן להעלות על הדעת גיבוב מופרך יותר מזה? כפי שכתבתי, ה"גילוי" של הרשב"א לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה, והרשב"א כותב בתשובה בפירוש כי האומניפוטנטיות האלוהית אינה מקיפה נמנעות לוגיות-מתמטיות. אבל אפילו נניח כי אמנם כתב הרשב"א כדבריו, כיצד ניתן לטעון "שמה שישנם גדולי ישראל שדעתם לא היתה כן, הרי זה לפי שלא ראו את דברי הרשב"א, כי אם היו רואים את דברי הרשב"א, בודאי היו מסכימים עמו"?! הפלא ופלא! מדוע היו אמורים רב סעדיה והרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש ור' יוסף אלבו, ועוד עשרות גדולי ישראל, לבטל כולם את דעתם המנומקת מפני אמירה דרקונית של אותו פסוודו-רשב"א, שמשום מה נבחר דווקא הוא, כרשב"י בזמנו, ל"גילוי פנימיות התורה בשלמות"?! שאלה זו אינה מטרידה את ר' מנחם מנדל, שתוך כדי דיבור הופך מתיאולוג לפוסק "הלכה", ומגרש את התפיסה הרציונליסטית מגבולות הלגיטימיות היהודית", וכו' וכו', ע"ש בספרי.

ובדומה לזה בעניין השגחה פרטית על בעלי חיים, בספרי לקמן שם עמ' 402:

"הפסטיבל הגדול הוא כרגיל בספרות חב"ד, שם נשפכו נהרות של דיו על "חידוש הבעש"ט בהשגחה פרטית", ובזמננו יודע ר' מנחם מנדל שניאורסון לקבוע כי "כבר נתקבלה שיטת הבעש"ט, שהשגחה פרטית היא לא רק על מין המדבר אלא גם על מין החי והצומח, ואפילו על מין הדומם", עכ"ל בספרי שם.

על נושא זה תוכל לקרוא גם במאמרי "השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?", העתיד להתפרסם בגליון הקרוב של כתב העת 'מורשת ישראל' של אוניברסיטת אריאל.

נקודה נוספת המכעיסה אותי היא העובדה שבנושאי הלכה מקובל על חרדים (וחב"ד בכלל) כי אין לחלוק על 'ראשונים', ונראה לי מופרך כי דווקא בענייני אמונה ועיקרי הדת המצב יהיה הפוך, ולא רק שמבטלים דברי ה'ראשונים' אלא עוד מוקיעים אותם ככפירה (וזוהי הסיבה האמיתית להיטפלותם של חב"ד בעניין זה לרשב"א, כמ"ש בספרי עמ' 368:

"בחוג הגידול והאקלים הרוחני של ר' שניאור זלמן, ממש כמו בחברה החרדית בימינו, כבר לא היה מקובל להתריס נגד מי מן ה'ראשונים', היוצרים היהודים שפעלו עד המאה הט"ו, מבלי לפחות להישען על 'ראשון' אחר כמשקל-נגד. בכל נושא אחר בו צידד בעמדת הקבלה מול הרציונליסטים היהודים, לא חש ר' שניאור זלמן צורך בתנא דמסייע, שהרי מול רב סעדיה, הרמב"ם, וחבריהם, ניצבים לצידו תמיד הראב"ד, הרמב"ן, וכיוצא בהם, מבלי להיזקק לסילופים כדי למצוא תקדים תומך. אולם בנושא הנמנעות, כאמור, עד המאה הט"ז הסכימו אפילו המקובלים לקונצנזוס הפילוסופי בעניין, ור' שניאור זלמן לא היה מוכן להודות בעובדה המפחידה שהקבלה המאוחרת העיזה פניה כדי בעיטה גסה כזו בהסכמה הכללית של כל ה'ראשונים'. מצב דומה בתחום ההלכה, למשל, היה מוביל בעיני ר' שניאור זלמן לגירוש של חצוף כזה מן השיח ההלכתי" וכו', ע"ש בספרי).

ואף בעניין זה אני מאריך במאמרי הנ"ל "השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?", ותראהו כשיתפרסם בקרוב.

ה

וכך אני גורס שכל תורת הקבלה היא הכחשה לעיקרי האמונה של הרמב''ם כי המקובלים ייחסו תואר חיובי לספירות שזה נוגד האמונה שהאלקות אינו כח בגוף אף לא גוף רוחני וספירי כספירות.

לא נכון – גם פילוסופים כר' חסדאי קרשקש ור' יוסף אלבו דחו את דברי הרמב"ם בעניין התארים והעלו כי מותר ואף חובה לתאר את האל בתארים חיוביים, ואלו ודאי לא חלקו על העיקר שאינו כוח בגוף, אלא ודאי אינם עניין זה לזה. ואף למקובלים לא ראיתי מעולם שיכחישו שאינו כוח בגוף.

ו

לדידי כלל זה נקוט בידי שכל 300 שנה מתחלפים להם עקרונות היהדות אם במדה מרובה או במדה מעוטה ואשר על כן אין בזה כללים וחוקים שאין לנטות מהם.

והכלל היחיד שקיים בזה הוא אשר עיקרון שנתקבל בתפוצות ישראל אף שיצא עליהם ערער אין בהם עוולה ואדרבה משמים יצא הדבר.

ולכן גם עקרונות של אחדות ה' שיצאה מבית מדרשה של תורת החסידות אף שהיא חידוש ביחס לתורת הקבלה וצודקים כל טענות המתנגדים אחת לאחת!. אבל מאחר שנתפשט ונתקבל הדבר בחלק מתפוצות ישראל אזי המאמין בכך אינו מין ואדרבה.

אלו הם דברים בטלים ממש. האשכנזים עד התפשטות ספרי הרמב"ם חשבו כי האלוה הוא גוף, וזו היתה אף אחת מסיבותיהם להתנגד לספר המדע, כמו שמעיד לא אחר מן הרמב"ן, ואף הראב"ד על רבים וטובים וכו', שלא לדבר על דברי הריא"ז בזה, כמ"ש כל זה בספרי עמ' 92 הערה181 – א"כ לדבריך, כיון "שנתקבל בתפוצות ישראל" קודם התפשטות ספרי הרמב"ם, "אף שיצא עליהם ערער אין בהם עוולה"... ההשקפה הזו כביכול אין ביהדות עיקרי אמונה מחייבים "והכלל היחיד שקיים בזה הוא אשר עיקרון שנתקבל בתפוצות ישראל אף שיצא עליהם ערער אין בהם עוולה", פוטפטה בידי ישעיהו לייבוביץ' המנוח ותלמידיו הפתאים ושאר טיפשי אקדמיה. יש עיקרים מחייבים, ויש עיקר העיקרים: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל פסל וכל תמונה ביום דיבר ה' עימכם בחורב"!!! ההיסטוריה מוכיחה כי "בתפוצות ישראל" יכול להתקבל כל זבל, ואין להביא שום ראיה ממה "שנתקבל בתפוצות ישראל".

ז

אני עובד על ספר שיראה שכל הכיסויים שאדמוה"ז מתכסה בספרי קבלה אינו אלא אחיזת עיניים! ולמרות זאת מבחינתי זה קדוש לא כי זה הפשט בקבלה אלא מצד האמת אין זה הפשט אבל מטעמים רוחניים רצו להלביש רעיונותיהם בדברי קודמיהם ואף שמי שעיני שכל לו יראה ויבחין מ''מ לא נמנעו מזה.

וכמדומני שגם הראשונים כמו הרמב''ם עשו אותו הדבר שהכניסו את רעיונות ההפשטה מהפילוסופיה בדברי קודמיהם וא''כ כך היה דרכם של הוגי מחשבת ישראל לדורותיהם שגם כשחידשו הכניסו חידושיהם בדברי קודמיהם ונתקיים בהם על דאטפת אטפוך וכו'

כשהרמב"ם עושה כזה דבר הוא מודה על האמת שאין לו מסורת אלא שכך נראה לו הפירוש, כמ"ש לדוגמה בהקדמת ח"ג של מו"נ בעניין המרכבה: "ולא באתני בו נבואה אלוהית... ואפשר שיהיה העניין חילופו, ותהי הכוונה דבר אחר"! וכי זה דומה לחוצפת חב"ד לטעון שהרשב"א סבור ההיפך ממה שכתב בפירוש, ואסור לחלוק על כך ולהאמין במה שכתב הרשב"א עצמו להיפך?! זה נקרא "כשחידשו הכניסו חידושיהם בדברי קודמיהם", או שמא מוטב: "כששיקרו שיקרו במילתא דעבידא לאיגלויי"?!

ח

לסיום אני רוצה לחזק את ידך ולאמצו בגיבורים חזק ואמץ כי האמת נר לפניך רק זאת הייתי ממליץ לך לא לדבר סרה בנשיאי ישראל אשר גם אתה תודה שהיו ענקי הרוח והעניקו חמה בקומתם לכן מותר לחשוף ערוותם מבחינה עובדות וכו' כפי שאתה חושף בענין הרשב"א וכו' אבל עדיף לעשות זאת באופן שמכב"ד וכו' וכך גם יהיה בנקל יותר להתקבל על אוזנם של הבריות שאינם יכולים לקבל סגנון השתלחות כזו.

אשמח לשמוע דעתך על הנ"ל.  

אני בספק גדול אם אנשים המלמדים שהקב"ה כ'נמנע הנמנעות' יכול לברוא אלוה כמוהו ("מה שאלוהים לא יכול", עמ' 379-375), או שהוא יכול להתגשם בגוף (שם, עמ' 386-385), או שכבר התגשם בגוף (שם, עמ' 387-386), הם אכן "נשיאי ישראל", "ענקי הרוח", "העניקו חמה בקומתם", כדבריך. בכל אופן, לא ראיתי היכן דיברתי "סרה", כלשונך, שהרי בספרי אני מסתמך תמיד על ציטוטים ומראי-מקומות מדוייקים ונותן לדברים לדבר בעד עצמם.

ט

דבר נוסף את דבריך קראתי בעיקר בפורום של בחדרי חרדים ואין מעות בידי לקנות ספרך... אם יש את נפשך ותסכים לשלוח לי ספרך בקובץ וכיוצא בזה אודה לך מאוד כי זה נצרך לי למאוד ומה שהלב חושק הכיס עושק...

ספרי עולה אצלי 50 ₪ (ובמשלוח ע"י הדואר בישראל עולה עוד 20). אינני שולח הספר בקובץ וגם המו"ל שהוא בעל הזכויות בודאי לא יסכים לכך.

י

גם בענין ההתכתבות שיש לי עם החבדני''ק בענין שיטת הרמ''ק בנמנעות הנה אין אני זוכר כל הדין ודברים אך ניתן להפריך דבריו ממקום אחר כי הרמ''ק סבר שאין הסבה הראשונה יכולה להאציל בהאצלה ראשונה את ספירת המלכות היא הספירה האחרונה ואשר על כן נאצלו כל הספירות מספירת הכתר וכו' עד המלכות. והרי לך ענין של נמנעות ממש בחיקו יתברך!

תן מראה-מקום לדברי הרמ"ק אלו. בכל אופן, בספרי עמ' 306 ואילך הבאתי מדברי הרמ"ק בזה מן הכיוון ההפוך, שלא היה יכול להאציל יותר מעשר ספירות, ע"ש.

יא

דבר נוסף הייתי רוצה לברר אצלך והוא לגבי המהר''ל שמעיוני בכתבי המהר''ל עצמו למרות שהוא כביכול נגד הפילוסופיא בסופו של דבר הוא מאמץ חלק מתשתיות המחשבה שלהם וכפי שזה מתבטא בענין הניסים שהמהר''ל התחכם להמציא סברה שגם הניסים הם קומה בתוך הנהגת הטבע וכל זה בכדי שלא יקשה אצלו ענ ין שינוי הרצון וא''כ הוכחה גמורה שהמהר''ל אימץ ברמה מסוימת מקווי מחשבה פילוסופיים.

אודה אם תוכל להאיר עיני בדעתך

מהר"ל אכן עומד באמצע וכך גם בדבריו בבעיית הנמנעות, אם כי קרוב בזה יותר לרציונליסטים לדעתי, ודנתי בשיטתו באריכות בספרי עמ' 303-299.

לסיום אומר כי לאחר שהשקעתי בתשובה כזו (במקרה זה כשעתיים) אני מעתיק אותה ככלל גם לבלוג ו/או לפורום עצכ"ח שם, למען יהנו וידונו בה גם אחרים (וכן אם תרצה אפשר להמשיך הדיון בתגובות בבלוג (או בפורום עצכ"ח שם, אבל שם אני פחות חופשי ותלוי בשגעונות המנהל התורן שם), ובלבד שלא נכפול דברים שנאמרו לכאן או לכאן). ואשאלך, האם תהיה מוכן שאעתיקנו תחת כותרת "דיון עם ר' דוד רוב" וכיוצא? אם לא תסכים – אעתיק בעילום שם, אבל זה יותר מרשים כשבר הפלוגתא מזדהה בשמו, אחרת יכולים לטעון כי אני בניתי לי איש-קש חב"די להתווכח עימו.  

והיה זה שלום ושלום לתורתך, ואכפול ברכת חנוכה שמח.

ישראל נתנאל

ירושלים, ב' דחנוכה תשע"ט