שלום
רב וחנוכה שמח גם לך.
אשיב
על דבריך ושאלותיך כסדר. לתועלת העניין אני מצטט מדבריך תחילה ועונה עליהם, ואף
חילקתי מכתבך לפיסקאות ומיספרתין למען הסדר הטוב.
א
קודם כל שיהיה חנוכה שמח ומאיר!..
ועתה אגש לענייין עצמו. לצורך ההוגנות גילוי נאות: אני נולדתי
כחסיד ויזניץ בגיל מוקדם אכלתי מעץ הדעת וכמעט שהתפקרתי עד שסמכני ה' ברחמיו וכו'
ונהייתי לאיש חב"ד.
אני
עשיתי את המסלול ההפוך. ואין כוונתי שהייתי פעם חב"די ממש – ירחם האלוה על
נשמתי – אלא שהכרתי היטב אותם ואת תורתם ממנה התאכזבתי, ומצאתיה שקר! כמובן
חב"ד עדיפה מוויז'ניץ... וטוב מזה ומזה – לפי דעתי – רמב"מיזם!
והשי"ת ברחמיו יושיע דור אובד.
ב
אני מעיין הרבה מאוד בקבלה ובחסידות ובפרט בתורת חב"ד. יחד עם
זאת אני אוהב מושבע של מחקר אקדמאי! ולכן מצד זה איני נושא פנים למי
שיהיה.
והנה לכן אני מקבל את טענתך בענין נמנע הנמנעות אצל הרשב"י
לחלוטין כלומר שכנראה הרשב"א אינו יכול לשמש כמקור לענין זה כפי שהחסידות
עושה בו שימוש!.
ואיני רואה כל טעם וסבה לנסות להצדיק זאת בדרכים שונים ומשונים. אם
נתברר שלא כך סבר הרשב"א אזי כך הוא הענין ואני מקבל את טענתך במילואה.
והאמת אהובה לי מכל כמאמר הפילוסוף
אם
כך אתה יוצא דופן בין החב"דיים, ומסתמא גם לא למדת מספיק 'חסידות' ולחילופין חסר
לך ב'התקשרות', כפי שהללו רגילים להטיף בכגון דא. אני לא שמעתי מעולם אחד מן
החב"דיים שיסכים להודות כי מי מן ה'נשיאים' שלהם טעה בנושא כלשהו, ולו בפרט
קטנטן. כך גם בנושא זה עצמו של הרשב"א ו'נמנע הנמנעות', לא היה שום
חב"די שעסקתי עימו בעניין והסכים להודות בדבר הפשוט כי הרשב"א סבר בזה
בדיוק ההיפך מחב"ד – החל מן הפטפטן יוסף יצחק אופן עימו התעמתתי בנושא הרשב"א
והנמנעות כבר לפני עשרים שנה, כשאפילו עוד לא חלמתי לכתוב דוקטורט בעניין, וכלה
באברהם בערגשטיין, נשוא תגובותיי האחרונות.
ג
אבל יחד עם זאת אני רוצה להאיר נקודה על כללות הנושא שבעיניי זה לא
מדויק איך שאתה מציג את אדמור''י חב"ד כאילו ניסו לגנוב דעת הבריות ח''ו אלא
היה להם ענין וסבה רוחנית לפרשנות שהם העמיסו בקודמיהם והיות שאני מכיר בך שאוזנך
לא תקבל ענין הזה אקצר.
אני
אינני בוחן כליות ולב ולא יודע מי חשב מה ומי התכווין למה, ואין לפניי אלא העובדות.
כאשר הרבי מלובביץ' המנוח מציין כ'מראה מקום' קבוע לשיטת הרשב"א בנמנעות,
כביכול כחב"ד, ל"שו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ח",
בעוד למעשה לא כתוב שם כלום (שלא לדבר על כך שבמקום אחר כותב הרשב"א בפירוש
להיפך) – מה הוא חשב? הרי טיפש הוא לא היה, אז מה הוא כן חשב? ככלל, בנושא זה של "כאילו
ניסו לגנוב דעת הבריות ח''ו", יעויין במאמרי "תורה, מדע וספקנות בכתבי ר'
מנחם-מנדל שניאורסון מלובביץ'-ניו יורק", העתיד להתפרסם באביב בגליון הקרוב
של כתב העת 'דעת' של אוניברסיטת בר-אילן.
ד
דבר נוסף אני מקבל את דבריך וטענתך שתורת חב"ד בעצם חורגת
מהקו שהנחילו הראשונים ביחס לעיקרי היהדות אבל לא מבין מה הבעיה בזה? וכי
הקב"ה חתם על תורתם?
וכי למה היה לראשונים מותר לאמץ עקרונות מהאיסלם והפילוסופים ונהיה
קדוש עד שתורת חב"'ד שחולקת על זה היא בעיה.
ראשית,
חב"ד שוללת את הלגיטימיות של הדעה האחרת, וזה מה שהעלה את חמתי בפרט.
לדוגמה,
הרמב"ם באיגרת תחיית המתים כתב שאין להתווכח עם הטוען שהמלאכים בעלי גוף, אף
שלפי הרמב"ם אחד כזה הוא הרי אידיוט מאין כמוהו (רק על האומר שהקב"ה
עצמו בעל גוף כתב בהל' תשובה שאין לו חלק לעולם הבא). בעניין הנמנעות עצמו, כותב
ר' אליה דלמדיגו שאין להתווכח עם האומר שלהקב"ה יכולת "על הסותרים בדברים
אשר זולתו" (דהיינו שיכול לעשות ששתיים ועוד שתיים יהיו חמש), אף שלדעת דלמדיגו
אחד כזה הוא שוטה גמור (אבל חובה להתווכח עם האומר "שיתואר ביכולת על
עצמו", היינו כגון שיכול לברוא אחר כמוהו או להתגשם בגוף וכיוצא). ועיין על
כל זה בספרי עמ' 270-268.
לעומת
זאת, על גישת חב"ד לדעה האחרת, עיין בספרי עמ' 388, לאחר ציטוט מדברי
הלובביצ'ר בנושא:
"האם
ניתן להעלות על הדעת גיבוב מופרך יותר מזה? כפי שכתבתי, ה"גילוי" של הרשב"א
לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה, והרשב"א כותב בתשובה בפירוש כי האומניפוטנטיות
האלוהית אינה מקיפה נמנעות לוגיות-מתמטיות. אבל אפילו נניח כי אמנם כתב הרשב"א
כדבריו, כיצד ניתן לטעון "שמה שישנם גדולי ישראל שדעתם לא היתה כן, הרי זה לפי
שלא ראו את דברי הרשב"א, כי אם היו רואים את דברי הרשב"א, בודאי היו מסכימים
עמו"?! הפלא ופלא! מדוע היו אמורים רב סעדיה והרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש ור'
יוסף אלבו, ועוד עשרות גדולי ישראל, לבטל כולם את דעתם המנומקת מפני אמירה דרקונית
של אותו פסוודו-רשב"א, שמשום מה נבחר דווקא הוא, כרשב"י בזמנו, ל"גילוי
פנימיות התורה בשלמות"?! שאלה זו אינה מטרידה את ר' מנחם מנדל, שתוך כדי דיבור
הופך מתיאולוג לפוסק "הלכה", ומגרש את התפיסה הרציונליסטית מגבולות הלגיטימיות
היהודית", וכו' וכו', ע"ש בספרי.
ובדומה
לזה בעניין השגחה פרטית על בעלי חיים, בספרי לקמן שם עמ' 402:
"הפסטיבל
הגדול הוא כרגיל בספרות חב"ד, שם נשפכו נהרות של דיו על "חידוש הבעש"ט
בהשגחה פרטית", ובזמננו יודע ר' מנחם מנדל שניאורסון לקבוע כי "כבר נתקבלה
שיטת הבעש"ט, שהשגחה פרטית היא לא רק על מין המדבר אלא גם על מין החי והצומח,
ואפילו על מין הדומם", עכ"ל בספרי שם.
על
נושא זה תוכל לקרוא גם במאמרי "השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או
ישו הנוצרי?", העתיד להתפרסם בגליון הקרוב של כתב העת 'מורשת ישראל' של
אוניברסיטת אריאל.
נקודה
נוספת המכעיסה אותי היא העובדה שבנושאי הלכה מקובל על חרדים (וחב"ד בכלל) כי
אין לחלוק על 'ראשונים', ונראה לי מופרך כי דווקא בענייני אמונה ועיקרי הדת המצב
יהיה הפוך, ולא רק שמבטלים דברי ה'ראשונים' אלא עוד מוקיעים אותם ככפירה (וזוהי
הסיבה האמיתית להיטפלותם של חב"ד בעניין זה לרשב"א, כמ"ש בספרי עמ'
368:
"בחוג
הגידול והאקלים הרוחני של ר' שניאור זלמן, ממש כמו בחברה החרדית בימינו, כבר לא היה
מקובל להתריס נגד מי מן ה'ראשונים', היוצרים היהודים שפעלו עד המאה הט"ו, מבלי
לפחות להישען על 'ראשון' אחר כמשקל-נגד. בכל נושא אחר בו צידד בעמדת הקבלה מול הרציונליסטים
היהודים, לא חש ר' שניאור זלמן צורך בתנא דמסייע, שהרי מול רב סעדיה, הרמב"ם,
וחבריהם, ניצבים לצידו תמיד הראב"ד, הרמב"ן, וכיוצא בהם, מבלי להיזקק לסילופים
כדי למצוא תקדים תומך. אולם בנושא הנמנעות, כאמור, עד המאה הט"ז הסכימו אפילו
המקובלים לקונצנזוס הפילוסופי בעניין, ור' שניאור זלמן לא היה מוכן להודות בעובדה המפחידה
שהקבלה המאוחרת העיזה פניה כדי בעיטה גסה כזו בהסכמה הכללית של כל ה'ראשונים'. מצב
דומה בתחום ההלכה, למשל, היה מוביל בעיני ר' שניאור זלמן לגירוש של חצוף כזה מן השיח
ההלכתי" וכו', ע"ש בספרי).
ואף
בעניין זה אני מאריך במאמרי הנ"ל "השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט
או ישו הנוצרי?", ותראהו כשיתפרסם בקרוב.
ה
וכך אני גורס שכל תורת הקבלה היא הכחשה לעיקרי האמונה של הרמב''ם
כי המקובלים ייחסו תואר חיובי לספירות שזה נוגד האמונה שהאלקות אינו כח בגוף אף לא
גוף רוחני וספירי כספירות.
לא
נכון – גם פילוסופים כר' חסדאי קרשקש ור' יוסף אלבו דחו את דברי הרמב"ם
בעניין התארים והעלו כי מותר ואף חובה לתאר את האל בתארים חיוביים, ואלו ודאי לא
חלקו על העיקר שאינו כוח בגוף, אלא ודאי אינם עניין זה לזה. ואף למקובלים לא ראיתי
מעולם שיכחישו שאינו כוח בגוף.
ו
לדידי כלל זה נקוט בידי שכל 300 שנה מתחלפים להם עקרונות היהדות אם
במדה מרובה או במדה מעוטה ואשר על כן אין בזה כללים וחוקים שאין לנטות מהם.
והכלל היחיד שקיים בזה הוא אשר עיקרון שנתקבל בתפוצות ישראל אף
שיצא עליהם ערער אין בהם עוולה ואדרבה משמים יצא הדבר.
ולכן גם עקרונות של אחדות ה' שיצאה מבית מדרשה של תורת החסידות אף
שהיא חידוש ביחס לתורת הקבלה וצודקים כל טענות המתנגדים אחת לאחת!. אבל מאחר
שנתפשט ונתקבל הדבר בחלק מתפוצות ישראל אזי המאמין בכך אינו מין ואדרבה.
אלו
הם דברים בטלים ממש. האשכנזים עד התפשטות ספרי הרמב"ם חשבו כי האלוה הוא גוף,
וזו היתה אף אחת מסיבותיהם להתנגד לספר המדע, כמו שמעיד לא אחר מן הרמב"ן, ואף
הראב"ד על רבים וטובים וכו', שלא לדבר על דברי הריא"ז בזה, כמ"ש כל
זה בספרי עמ' 92 הערה181 – א"כ לדבריך, כיון "שנתקבל בתפוצות ישראל"
קודם התפשטות ספרי הרמב"ם, "אף שיצא עליהם ערער אין בהם עוולה"...
ההשקפה הזו כביכול אין ביהדות עיקרי אמונה מחייבים "והכלל היחיד שקיים בזה
הוא אשר עיקרון שנתקבל בתפוצות ישראל אף שיצא עליהם ערער אין בהם עוולה",
פוטפטה בידי ישעיהו לייבוביץ' המנוח ותלמידיו הפתאים ושאר טיפשי אקדמיה. יש עיקרים
מחייבים, ויש עיקר העיקרים: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל פסל וכל
תמונה ביום דיבר ה' עימכם בחורב"!!! ההיסטוריה מוכיחה כי "בתפוצות
ישראל" יכול להתקבל כל זבל, ואין להביא שום ראיה ממה "שנתקבל בתפוצות ישראל".
ז
אני עובד על ספר שיראה שכל הכיסויים שאדמוה"ז מתכסה בספרי
קבלה אינו אלא אחיזת עיניים! ולמרות זאת מבחינתי זה קדוש לא כי זה הפשט בקבלה אלא
מצד האמת אין זה הפשט אבל מטעמים רוחניים רצו להלביש רעיונותיהם בדברי קודמיהם ואף
שמי שעיני שכל לו יראה ויבחין מ''מ לא נמנעו מזה.
וכמדומני שגם הראשונים כמו הרמב''ם עשו אותו הדבר שהכניסו את
רעיונות ההפשטה מהפילוסופיה בדברי קודמיהם וא''כ כך היה דרכם של הוגי מחשבת ישראל
לדורותיהם שגם כשחידשו הכניסו חידושיהם בדברי קודמיהם ונתקיים בהם על דאטפת אטפוך
וכו'
כשהרמב"ם
עושה כזה דבר הוא מודה על האמת שאין לו מסורת אלא שכך נראה לו הפירוש, כמ"ש
לדוגמה בהקדמת ח"ג של מו"נ בעניין המרכבה: "ולא באתני בו נבואה
אלוהית... ואפשר שיהיה העניין חילופו, ותהי הכוונה דבר אחר"! וכי זה דומה
לחוצפת חב"ד לטעון שהרשב"א סבור ההיפך ממה שכתב בפירוש, ואסור לחלוק על
כך ולהאמין במה שכתב הרשב"א עצמו להיפך?! זה נקרא "כשחידשו הכניסו חידושיהם
בדברי קודמיהם", או שמא מוטב: "כששיקרו שיקרו במילתא דעבידא
לאיגלויי"?!
ח
לסיום אני רוצה לחזק את ידך ולאמצו בגיבורים חזק ואמץ כי האמת נר
לפניך רק זאת הייתי ממליץ לך לא לדבר סרה בנשיאי ישראל אשר גם אתה תודה שהיו ענקי
הרוח והעניקו חמה בקומתם לכן מותר לחשוף ערוותם מבחינה עובדות וכו' כפי שאתה חושף
בענין הרשב"א וכו' אבל עדיף לעשות זאת באופן שמכב"ד וכו' וכך גם יהיה
בנקל יותר להתקבל על אוזנם של הבריות שאינם יכולים לקבל סגנון השתלחות כזו.
אשמח לשמוע דעתך על הנ"ל.
אני
בספק גדול אם אנשים המלמדים שהקב"ה כ'נמנע הנמנעות' יכול לברוא אלוה כמוהו
("מה שאלוהים לא יכול", עמ' 379-375), או שהוא יכול להתגשם בגוף (שם,
עמ' 386-385), או שכבר התגשם בגוף (שם, עמ' 387-386), הם אכן "נשיאי ישראל",
"ענקי הרוח", "העניקו חמה בקומתם", כדבריך. בכל אופן, לא ראיתי
היכן דיברתי "סרה", כלשונך, שהרי בספרי אני מסתמך תמיד על ציטוטים
ומראי-מקומות מדוייקים ונותן לדברים לדבר בעד עצמם.
ט
דבר נוסף את דבריך קראתי בעיקר בפורום של בחדרי חרדים ואין מעות
בידי לקנות ספרך... אם יש את נפשך ותסכים לשלוח לי ספרך בקובץ וכיוצא בזה אודה לך
מאוד כי זה נצרך לי למאוד ומה שהלב חושק הכיס עושק...
ספרי
עולה אצלי 50 ₪ (ובמשלוח ע"י הדואר בישראל עולה עוד 20). אינני שולח הספר
בקובץ וגם המו"ל שהוא בעל הזכויות בודאי לא יסכים לכך.
י
גם בענין ההתכתבות שיש לי עם החבדני''ק בענין שיטת הרמ''ק בנמנעות
הנה אין אני זוכר כל הדין ודברים אך ניתן להפריך דבריו ממקום אחר כי הרמ''ק סבר
שאין הסבה הראשונה יכולה להאציל בהאצלה ראשונה את ספירת המלכות היא הספירה האחרונה
ואשר על כן נאצלו כל הספירות מספירת הכתר וכו' עד המלכות. והרי לך ענין של נמנעות
ממש בחיקו יתברך!
תן
מראה-מקום לדברי הרמ"ק אלו. בכל אופן, בספרי עמ' 306 ואילך הבאתי מדברי
הרמ"ק בזה מן הכיוון ההפוך, שלא היה יכול להאציל יותר מעשר ספירות, ע"ש.
יא
דבר נוסף הייתי רוצה לברר אצלך והוא לגבי המהר''ל שמעיוני בכתבי
המהר''ל עצמו למרות שהוא כביכול נגד הפילוסופיא בסופו של דבר הוא מאמץ חלק מתשתיות
המחשבה שלהם וכפי שזה מתבטא בענין הניסים שהמהר''ל התחכם להמציא סברה שגם הניסים
הם קומה בתוך הנהגת הטבע וכל זה בכדי שלא יקשה אצלו ענ ין שינוי הרצון וא''כ הוכחה
גמורה שהמהר''ל אימץ ברמה מסוימת מקווי מחשבה פילוסופיים.
אודה אם תוכל להאיר עיני בדעתך
מהר"ל
אכן עומד באמצע וכך גם בדבריו בבעיית הנמנעות, אם כי קרוב בזה יותר לרציונליסטים לדעתי,
ודנתי בשיטתו באריכות בספרי עמ' 303-299.
לסיום
אומר כי לאחר שהשקעתי בתשובה כזו (במקרה זה כשעתיים) אני מעתיק אותה ככלל גם לבלוג
ו/או לפורום עצכ"ח שם, למען יהנו וידונו בה גם אחרים (וכן אם תרצה אפשר להמשיך
הדיון בתגובות בבלוג (או בפורום עצכ"ח שם, אבל שם אני פחות חופשי ותלוי בשגעונות
המנהל התורן שם), ובלבד שלא נכפול דברים שנאמרו לכאן או לכאן). ואשאלך, האם תהיה
מוכן שאעתיקנו תחת כותרת "דיון עם ר' דוד רוב" וכיוצא? אם לא תסכים – אעתיק
בעילום שם, אבל זה יותר מרשים כשבר הפלוגתא מזדהה בשמו, אחרת יכולים לטעון כי אני
בניתי לי איש-קש חב"די להתווכח עימו.
והיה
זה שלום ושלום לתורתך, ואכפול ברכת חנוכה שמח.
ישראל
נתנאל
ירושלים,
ב' דחנוכה תשע"ט
חזר השואל וכתב לי:
השבמחק"ואשאל, האם תהיה מוכן שאעתיקנו תחת כותרת "דיון עם ר' דוד רוב" וכיוצא?" - מסכים. רק תציין שאני מייצג את עצמי ואת דעתי האישית. ולא את דעת הרבי או חב''ד.
ועל מה שכתבתי "ומסתמא גם לא למדת מספיק 'חסידות' ולחילופין חסר לך ב'התקשרות', כפי שהללו רגילים להטיף בכגון דא", כתב לי: "דוקא למדתי הרבה. ולא הייתי מפריז אם הייתי אומר לך שהשקעתי בלימוד החסידות לא פחות ממה שאני משער שהשקעת בספרך!". ואני כתבתי לו: מה שכתבתי שלא למדת מספיק 'חסידות' או שחסר לך ב'התקשרות' היה כמובן בצחוק ובציניות, כי זה מה שחב"דניקים אדוקים עונים במקרים כאלו.
ועוד כתב לי כדלהלן, ואעתיק חלק מדבריו ואגיב על קצתם אח"כ:
השבמחק"אני לא שמעתי מעולם אחד מן החב"דיים שיסכים להודות כי מי מן ה'נשיאים' שלהם טעה בנושא כלשהו, ולו בפרט קטנטן. כך גם בנושא זה עצמו של הרשב"א ו'נמנע הנמנעות', לא היה שום חב"די שעסקתי עימו בעניין והסכים להודות בדבר הפשוט כי הרשב"א סבר בזה בדיוק ההיפך מחב"ד – החל מן הפטפטן יוסף יצחק אופן עימו התעמתתי בנושא הרשב"א והנמנעות כבר לפני עשרים שנה, כשאפילו עוד לא חלמתי לכתוב דוקטורט בעניין, וכלה באברהם בערגשטיין, נשוא תגובותיי האחרונות.
אם כך אתה יוצא דופן בין החב"דיים" -
אפשר באמת שאני אכן יוצא דופן. ולא אכחיד שגם לי היה קצת אכזבה כשנוכחתי לדעת שמשפיעים טובים שמבינים היטב חסידות לא היה להם רוחב הבינה לסגל לעצם חשיבה ביקורתית.
אבל עם הזמן הבנתי שמי שנולד חבדני''ק מטבע הדברים רחוק שיסגל חשיבה ביקורתית.
עם זאת בדורות קודמים היו גם היו חסידים משכילים גדולים שהיה להם חשיבה ביקורתית.
וגם בדורותינו יש כאלו אבל זה בפורומים סגורים שכנראה לא נחשפת אליהם. (גילוי נאות גם אני לא אבל יודעני שיש בוודאות)
"אני אינני בוחן כליות ולב ולא יודע מי חשב מה ומי התכווין למה, ואין לפניי אלא העובדות. כאשר הרבי מלובביץ' המנוח מציין כ'מראה מקום' קבוע לשיטת הרשב"א בנמנעות, כביכול כחב"ד, ל"שו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ח", בעוד למעשה לא כתוב שם כלום (שלא לדבר על כך שבמקום אחר כותב הרשב"א בפירוש להיפך) – מה הוא חשב? הרי טיפש הוא לא היה, אז מה הוא כן חשב?" -
כפי שאתה מסכים שטיפש הוא לא היה ואני בטוח שאתה יודע שהיה רחוק מאוד מטפשות.
התשובה לכך היא שהרבי 'כיבד' את קודמיו ביחס להנחות יסוד מסוימות אחד הביטויים של זה הוא כמו המקרה הנוכחי.
והיות וקודמיו הפנו למקור מסוים לכן גם הוא מפנה לשם גם אם במקביל הוא יודע שזה בעירבון מוגבל.
יש לענין זה הרבה דוגמאות כמו למשל כל מיני מונחים קבליים וזוהרים שמובאים בחסידות בשינוי לשון שיש בו גם שינוי משמעות ולמרות שידעו היטב שזה בשינוי לשון ומשמעות לא נמנעו הרביים שלאחרי זה להמשיך לצטט ענין זה כפי שציטטוה מראשוני הנשיאים.
למה זה כך? זה שאלה הגונה באמת. אבל היא לא כזה קשה להבנה סוף סוף החסידות היא לא מקצוע 'מדעי' ואין לה מחויבות להיבטיים ודיוקים שמתאימים למדעים.
אבל זה לא רק בחב"ד כך זה בכל היהדות כך!
קח את התנ''ך גם אם נמצא היום נוסח לתורה שבכתב שבאופן ודאי יותר מדויק לא נזניח הנוסח שבידינו לטובת הנוסח האמיתי. למרות שממבט מדעי היה נכון לעשות.
אז זהו היהדות בכלל היא לא תחום מדעי ואין היא מחויבת לצורת התנהלות מדעית.
ועד"ז ממש הוא בחב"'ד לגבי דברים שאינם מדויקים בהיבט מדעי.
למרות כל זאת האדמו''ר האחרון שלמד באוניברסיטה 'שאב' ממנה כמה כלים וסגנונות והכניסם לתוך החסידות כמו ציונים של מראי מקומות והפניות וכו'.
בנוסף לכך יש לו כמה הערות יותר מדעיות מבחינת התוכן כפי שהערתי מקודם לגבי מאמרים שמצטטים עניינים מהקבלה בו בזמן שאינם מופיעים כפי שבחסידות מצטטים אותם. הרבי מעיר על כך ולפעמים נשאר בצ"ע!!!. ולמרות זאת הרבי ממשיך לצטט את זה כמו שציטטו לפניו!.
הווי אומר צ''ע לחוד מצד ההיבט המדעי. אבל הציטוט נותר על כנו כי זה חסידות ולא מדע!.
אמנם כאן בסוגיא אני מסכים עם דבריך שיש כאן קושי כי הרבי אפילו לא העיר שיש כאן איזה שאלה לגבי כוונת הרשב"א. ואין לי מענה על כך.
אומר לך הנלע"ד שאם היה רואה את זה בוודאי ששם לב לכך אלא שמסיבות השמורות עימו בחר שלא להעיר. וכבר מצאתי עוד מקומות שהרבי לא העיר למרות שאין לי ספק שידע שיש מה להעיר.
וכחסיד חב"ד שיש גם בי גם ענין של התבטלות אני לא מרגיש בבעיה כשאני אומר שאיני יורד לסוף דעתו. כמובן שזה מפלט אחרון אבל אין להתעלם שיש גם כאלו.
(המשך בתגובה הבאה)
המשך דברי השואל אלי בהשיבו על תשובתי:
השבמחק"ראשית, חב"ד שוללת את הלגיטימיות של הדעה האחרת, וזה מה שהעלה את חמתי בפרט.
לדוגמה, הרמב"ם באיגרת תחיית המתים כתב שאין להתווכח עם הטוען שהמלאכים בעלי גוף, אף שלפי הרמב"ם אחד כזה הוא הרי אידיוט מאין כמוהו (רק על האומר שהקב"ה עצמו בעל גוף כתב בהל' תשובה שאין לו חלק לעולם הבא). בעניין הנמנעות עצמו, כותב ר' אליה דלמדיגו שאין להתווכח עם האומר שלהקב"ה יכולת "על הסותרים בדברים אשר זולתו" (דהיינו שיכול לעשות ששתיים ועוד שתיים יהיו חמש), אף שלדעת דלמדיגו אחד כזה הוא שוטה גמור (אבל חובה להתווכח עם האומר "שיתואר ביכולת על עצמו", היינו כגון שיכול לברוא אחר כמוהו או להתגשם בגוף וכיוצא). ועיין על כל זה בספרי עמ' 270-268".
אם כך אז אני יכול להתחיל להבין אותך. לא אומר שאני מסכים עם כל הסגנון אבל מבין את הרוגז.
"לעומת זאת, על גישת חב"ד לדעה האחרת, עיין בספרי עמ' 388, לאחר ציטוט מדברי הלובביצ'ר בנושא:
"האם ניתן להעלות על הדעת גיבוב מופרך יותר מזה? כפי שכתבתי, ה"גילוי" של הרשב"א לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה, והרשב"א כותב בתשובה בפירוש כי האומניפוטנטיות האלוהית אינה מקיפה נמנעות לוגיות-מתמטיות" -
אתה מעלה כאן קושיות עצומות תחילה אנסה לפורר אותם.
האם ניתן להעלות על הדעת גיבוב מופרך יותר מזה? כפי שכתבתי, ה"גילוי" של הרשב"א לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה" -
אומר לך את האמת הנראה לדעתי. דבר ראשון אל לך להתפעל מסגנון וצורת הניסוח של המאמרים.
לי נראה שבנידון דידן תורת חב"ד לא באמת מתבססת על דברי הרשב"א. היא אמנם מציגה את עמדתה בצורה הזאת ולכן באופן טבעי זה מבלבל אבל מההיכרות שלי עם דברים דומים במקומות אחרים כן בנות צלפחד דוברות...
כלומר אצל נשיאי חב"ד היה פשוט שהאמת היא שהקב"ה מעל כל הנמנעות אבל כדרכה היא תמיד מעדיפה ''להשליך'' את זה על גדולי ישראל קודמים. למה זה כך? זה כבר שאלה אחרת אבל זה כך.
ולכן לאחר שאנו יודעים בהחלטיות שלא דברי הרשב"א הם הבסיס אז ממילא אנו מרווחים שגם אם יתברר מעל כל ספק שאין כן דברי הרשב"א עמדת החסידות לא תשתנה כהו זה.
ולכן צריך להפנים היטב שיש להפריד בין עצם עמדת החסידות כשלעצמה לבין ההתכסות שלה עם דברי הרשב"א.
ועתה מה שנותר להבין הוא אמיתת כוונת דברי הרשב"א מהו?.
טענתך היא שהרשב"א כותב בתשובה בפירוש כי האומניפוטנטיות האלוהית אינה מקיפה נמנעות לוגיות-מתמטיות. לא קראתי את כל הספר ולכן אני מנוע להסכים או לשלול.
אבל בכנות אומר לך שלא מופרך אצלי כלל שטענתך כאן היא נכונה היינו שזוהי כוונת ועמדת הרשב"א ולפי"ז החסידות בהסתכלות שטחית לעינינו אכן שגתה.
כבר כתבתי ואכפול דבריי מאחר שבעת כתיבת הענין ע"י הצ"צ אז לא ידעו אמיתת עמדת הרשב"א אי לכך מצד המסורת (למרות שזה בהחלט נוגד את חשיבה המדעית וההגיון האנושי) ימשיכו לצטט את הרשב"א כמקור.
אומר לך יותר מזה גם אם האדמו''ר האחרון היה כותב במפורש שלכאורה מדברי הרשדב"א האחרונים לא נראה כן היה שם זאת בתוך הערה כ''צ"ע''.
אבל בפועל כנראה שהיה ממשיך לצטט את הרשב"א כמקור כפי שהיה המסורת לאורך כל הדורות בתורת חב"ד.
(סוף בתגובה הבאה)
המשך דברי השואל אלי בהשיבו על תשובתי:
השבמחק"אבל אפילו נניח כי אמנם כתב הרשב"א כדבריו, כיצד ניתן לטעון "שמה שישנם גדולי ישראל שדעתם לא היתה כן, הרי זה לפי שלא ראו את דברי הרשב"א, כי אם היו רואים את דברי הרשב"א, בודאי היו מסכימים עמו"?! הפלא ופלא! מדוע היו אמורים רב סעדיה והרמב"ם, ר' חסדאי קרשקש ור' יוסף אלבו, ועוד עשרות גדולי ישראל, לבטל כולם את דעתם המנומקת מפני אמירה דרקונית של אותו פסוודו-רשב"א, שמשום מה נבחר דווקא הוא, כרשב"י בזמנו, ל"גילוי פנימיות התורה בשלמות"?! שאלה זו אינה מטרידה את ר' מנחם מנדל, שתוך כדי דיבור הופך מתיאולוג לפוסק "הלכה", ומגרש את התפיסה הרציונליסטית מגבולות הלגיטימיות היהודית", וכו' וכו', ע"ש בספרי" -
האמת זה כבר שאלה גדולה עלי אין לי כל כך מה לענות. ואקבל שכר על השתיקה.
רק זאת אוכל להמליץ עליהם שבעצם החסידות טוענת שהסברא שהקב"ה נכנס באי אלו הגבלות מופרך לחלוטין מכל וכל.
אז מה רצית שהחסידות תבוא ותתקיף ישירות את הראשונים?.
נכון יש כל מיני אישיים חסידיים שעשו כך כמו ר' נחמן. אבל בחב"ד תמיד העדיפו לעשות זאת באופן יותר דיפלומאטי ובצורה עקיפה ולא ישירה.
ולכן דעתי האישית שבעצם החסידות רק מתכסה עם הרשב"א כי היא מעדיפה בטקטיקה הזאת להתקיף את דעת כמה ראשונים באמצעות ראשון אחר מזמנם. ולא לתקוף אותם בצורה ישירה ודוגרית...
לכן היא תעשה זאת דרך 'כסות' של ראשון מסוים שמשום מה זכה להיות זה שישמש כ'כסות' לצורך התקפה על שאר הראשונים. אבל האמת כפי שאמרתי.
ולכן אם נסיר את ה'כסות' של הרשב"א נמצאנו אומרים שטענת הרבי היא כך: אם היו נותנים לו לרבי או לשאר הרביים לבאר את דעתם ושיטתם בענין נמנע הנמנעות בפני כל הראשונים וודאי שכל שאר הראשונים היו מסכימים לכך!!!!.
זה כמובן נראה לך יומרני אבל בדיוק משום כך זה לא נאמר כך אלא בצורה של 'כסות'....
ובאמת גם לפי דבריי שזה כסות. מ''מ אינני חושב שזוהי גנבת דעת אלא זהו בדרך ערמה בכדי להגן על כבודם של הראשונים למרות אי הסכמה עם דעותיהם לכן דוקא משום כך אני מעריך את הרביים שלמרות שחלקו על הראשונים כיבדו אותם ולא התקיפו אותם ישירות מכח עצמם אלא דרך כסות.
תאר לך אם לרביים של חב''ד היו משתמשים בחרצובות לשונם כי שעשו בברסלב מה היה יוצא...
אבל לא כך היא דרכם של אדמו''רי חב"ד כי אם בשובה ונחת ידברון וכבודם של הראשונים חביב אצלהם וגם מפני ענוונותם יעדיפו להתקיף באמצעות ראשון. ולא בעצם כאילו אומרים כדאי אנו וראויים אנו להתווכח ולהכחיש כל שיטות הראשונים.
אני מקווה שתבין את דבריי מה שנכתב וגם ובעיקר מה שבין השורות.
ונשבע אני בכל הקדוש והיקר שאני מאמין בכל ליבי במה שכתבתי ואין זה רק עבור לגונן על הנשיאים כי זה באמת ובמתים מה שאני חושב.
ע"כ מדברי השואל.
ועתה אשיבו אני.
מחקהנה ככלל כתבתי להשואל על דבריו השניים וז"ל:
מכיון שאני רואה כי אני עונה לך ומפנה אותך לספרי ומסתבר שאלו דברים חדשים לך, אני מציע כי תקרא תחילה את ספרי כולו ואז נדבר, כי אולי עכ"פ חלק משאלותיך תמצאנה מענה בקריאת הספר. ואם אינך רוצה או יכול לקנותו, תוכל לשואלו או לקוראו בספריה. כאן בירושלים אני יודע כי ישנו בספריית בית העם ברח' בצלאל וכן בספריה הלאומית.
עכ"ל בתשובתי אליו.
אך עכ"פ אשיבנו כאן עתה על דבר א' שהתחיל בו בדבריו השניים וז"ל:
אבל עם הזמן הבנתי שמי שנולד חבדני''ק מטבע הדברים רחוק שיסגל חשיבה ביקורתית.
עם זאת בדורות קודמים היו גם היו חסידים משכילים גדולים שהיה להם חשיבה ביקורתית.
וגם בדורותינו יש כאלו אבל זה בפורומים סגורים שכנראה לא נחשפת אליהם.
עכ"ל השואל.
וע"ז אשיבנו:
'חסיד' במובנו במאתיים השנים האחרונות, ו'חשיבה ביקורתית', הינם תרתי דסתרי, וכל הנכנס לכלל 'חשיבה ביקורתית' יצא תיכף לפי ההגדרה מכלל 'חסיד'. ומאחר ובספרי "מה שאלוהים לא יכול" ביארתי שגם השי"ת אין לו כוח לעשות נגד הלוגיקה, אומר אני לך בפה מלא: גם השי"ת אינו יכול לברוא 'חסיד' שיהא בעל 'חשיבה ביקורתית', והמתפלל: יהי רצון שתלד אשתי 'חסיד' בעל 'חשיבה ביקורתית' – הרי זו תפילת שווא, כדתנן כה"ג ר"פ בתרא דברכות וכביאורי בספרי "מה שאלוהים לא יכול" עמ' 17 ואילך בטעם משנה זו דהיינו מפני שגם השי"ת אין בו כוח על הנמנעות, ע"ש.
וכתבתי "'חסיד' במובנו במאתיים השנים האחרונות", מפני שבלשון משנה וגמרא ובלה"ק עד שעמד ר' ישראל בעש"ט 'חסיד' היינו המתחסד עם קונו לפני משורת הדין, ומשעמד ר' ישראל בעש"ט והתחילו מאמיניו לקרוא עצמם 'חסידים' נשתבשה תיבת 'חסיד' עד שבלשון עברית מודרנית של הציונים ימ"ש 'חסיד' היינו מה שקורין בלשון אנגליתFOLLOWER או,GROOPY היינו אדם המבטל עצמו לגמרי לאדם אחר ומקבלו עליו לאלוה או סגן אלוה, עד שבלשון עברית מודרנית דהיום שייך לומר "גבלס ימ"ש היה חסיד של היטלר ימ"ש", או "ברוך שמואל דויטש הוא חסיד של אליעזר שך".
ולדידי פשיטא לי, שאילו היו אנשי כנה"ג בזמננו היו מתקנים בברכות השחר ברכה רביעית "שלא עשני חסיד", ולא זו בלבד אלא שהיו מקדימין אותה לפני ג' ברכות האחרות, ולולא דמסתפינא מעוון ברכה לבטלה הייתי אני קובע ברכה זו לא בכל יום אלא בכל שעה ושעה.
לא שמענו ולא ראינו מעולם באמונת ישראל כזאת, לקבל עליו בשר ודם כאפיפיור שאינו טועה לעולם. והנה מצינו בכללי הפוסקים דנים אם לחשוב הרא"ש ובנו הטור כשתי דעות או כדעה אחת (ונפ"מ למניין דעות לדון דהלכה כרבים או לומר קים לי למ"ד שצריך עכ"פ ב' וכיוצא), אחר שכמעט תמיד הטור מסכים לאביו. רק מפני שבאיזה מקומות מועטים שבמועטים ממש ונער יספרם חולק כגון בחו"מ סי' קכ"ב שהביא וכתב א"א הרא"ש וכו' ומסיק ומסתברא כדברי הרמב"ם וכו', ממילא הוכיח שהוא בריה בפני עצמה וראוי ליחשב כפוסק לעצמו. ומעתה כל אלו רבני ומשפיעי חב"ד, אשר כדבריי בראשית תגובתי הראשונה לבערגשטיין "השמיים יתמוטטו, הארץ תימוג, האוקיינוסים יהיו לחרבה, והכוכבים כולם יפסיקו לסבב במסילותיהם, לפני שמישהו מן החב"דיים יודה כי אחד ה'נשיאים' שלהם טעה ולו באיזשהו פרט קטנטן בנושא כלשהו" – כולם כאחד הם חשובים ואין נמנים בשום עניין שפיטפטו בו 'נשיאים' שלהם ליותר מאחד. ובעוו"ה היום נתפשט זה גם אצל המנגדים דילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקנתא, וא"כ כל גללי בני-ברק במקום אליעזר שך או אחד מן ה'גדולים' יורשיו – כאחד הם חשובים, שהרי לא יחלקו על ה'מרן' שלהם לעולם כמ"ש. אבל כל הרעה התחילה מן ה'חסידים'.
והשי"ת יצילנו מהם ומהמונם.
ובכן אם יחזור השואל להגיב כאן אשיבנו עוד ובלבד שלא יכפול דבריו לעיל, ועוד זאת מייעץ אני לו כמ"ש שיקרא היטב כל ספרי תחילה ואז ישיב.
איני רוצה להיגרר לכל הפיטפוטים מסביב לנידון עצמו כפי שכתבתי לך אני אוהד חשיבה אדקמאית ולא נוטה להיות משוחד משום דבר.
השבמחקהנה מאותה סיבה גופא איני מעוניין להשתתף ב''חגיגה'' שלך מסביב לכל הענין אני מבחינתי מתייחס לענין הנידון כאן בצורה הכי עניינית שיכולה להיות ולא אשית ליבי לכל הפטפוטים שתכרוך סביב זה.
כפי שכבר כתבתי והעלית לעיל אסכם זאת בכמה משפטים:
תחילה יש לחלק את כל הסוגיא לכמה קטגוריות. 1. גרעין הנידון עצמו והוא דעתם של נשיאי חב"ד בענין נמנע הנמנעות. 2. השימוש בדברי הרשב"א כמקור לסברתם. 3. השימוש בדברי הרשב"א כמקור למרות ידיעתם שאין כן דעת הרשב"א.
ביחס למס 1. אמרתי את דעתי האישית שדעתם של נשיאי חב"ד אינו מתבסס על דברי הרשב"א חד וחלק.
ביחס למס' 2 אמרתי שזה שנשיאי חב''ד משתמשים עם הרשב"א הוא לא כ'מקור' אלא מטעמים אחרים.
ביחס למס' 3 אמרתי שגם אם היה ידוע לאדמו''ר האחרון שיש סבירות שאין כן דעת הרשב"א היה ממשיך לצטט את זה כמקור מאחר שכן היה המסורת החסידית. והיות והחסידות היא לא תחום מדעי והשיקולים שלהם לא מדעיים.
ובשולי הדיון אעיר שאין לדעתי כל מקום ''להתרגש'' מה''תגלית'' הנידונית. מאחר שאתה כאיש אקדמיה יודע היטב היטב שבחינה אקדמאית אפשר לעשות ''קציצות'' מכל ענפי ונכסי היהדות אחד לאחד אחת מהנה לא נעדרה וכפי שיש כבר כמה שעשו כמו נדב שנרב וזה רק קצה הקרחון. לכן לא רואה שום סבה להתקפה מיוחדת על נשיאי חב"ד.
יתירה מזו בתוך המסגרת של תורת חב''ד למרות שהיא נארגה בתקופה ארוכה מאוד קרוב למאתיים שנה ונתווסף בהם עומק לפנים מעומק מ''מ הכל עולה למקום אחד ממש מה שאין כן בשום תחום ביהדות כך כמו בתורת הקבלה וכל כהאי גוונא.
ולכן תורת חב"ד לית תמן לא קושיא ולא פירוד והיא מרפא לנפש וקילורין לעיניים למי שעיני שכל ובינת נשמה לו.
וכל הדברים והעניינים המוזרים שלא עולים בקנה אחד הם רק דברים שתורת חב"ד שואבת מבחוצה שבהם יש יניקה לחיצונים לומר כך וכך. אבל לתכניים העצמיים של תורת חב"ד כל מי שלמד אותה יודע שהיא בתכלית השלמות והפאר. טעמו וראו כי טוב ה'.
אם שיטת חב"ד בענין נמנע הנמנעות אינה ערבך לחיכך אפשר לפתח דיון ענייני ואובייקטיבי בצורה מכובדת ועניינית ולדון כראוי ללבן את הדברים עד לשורשם.
כתבת:
מחק"ביחס למס 1. אמרתי את דעתי האישית שדעתם של נשיאי חב"ד אינו מתבסס על דברי הרשב"א חד וחלק.
ביחס למס' 2 אמרתי שזה שנשיאי חב''ד משתמשים עם הרשב"א הוא לא כ'מקור' אלא מטעמים אחרים.
ביחס למס' 3 אמרתי שגם אם היה ידוע לאדמו''ר האחרון שיש סבירות שאין כן דעת הרשב"א היה ממשיך לצטט את זה כמקור מאחר שכן היה המסורת החסידית. והיות והחסידות היא לא תחום מדעי והשיקולים שלהם לא מדעיים".
לגבי מס' 1 ומס' 2 – אני כבר הסכמתי כי הרשב"א אינו מקור ל'נמנע הנמנעות' של חב"ד, ואדרבה... אך נותר לך עדיין לשכנע בכך את החב"דניקים...
לגבי מס' 3, אם בדבריך כי "החסידות היא לא תחום מדעי והשיקולים שלהם לא מדעיים" כוונתך שחסידות אינה כמו רפואה קונוונציונלית למשל אלא כמו הומופאטיה ואורן זריף ושאר שרלטנים – אני גם מסכים בהחלט... בכל אופן אכן חשוב להדגיש כי בספרי אני בעיקר תוקף את תזת 'נמנע הנמנעות' החב"דית כשלעצמה, גם בלי קשר להסתמכותם השקרית על הרשב"א.
כמו כן אגיב לשאלתך למה בעניני 'נגלה' מכבדים את הראשונים משא''כ בעניינים של 'נסתר' היחס הפוך.
השבמחקהנה זהו ענין עמוק והמבואר בזה הוא כי שורש אור תורת הנגלה הלא במעמד הר סיני שנתנה התורה הנגלית ע"י משה רבינו רבן של כל הנביאים.
ומשם מאור הגדול הזה הוא יניקת כל חכמי ישראל ושפעם בענין הנגלה דתורה
אמנם צריך אתה לדעת כי כפי שנאמר בתורה הקול של מעמד הר סיני הוא ''קול גדול ולא יסף'' שאין לקול הזה סוף והיא נביעת חכמי ישראל דור אחר דור ששואבים מהקול הזה של מעמד הר סיני.
ומ"מ הקול הזה הוא חזק מאוד ותקיף ואמיץ לחכמי ישראל שהיו קרובים אל אותו האור של המעמד הגדול וככל שמתרחקים בזמן מהמעמד ההוא הקול נחלש ולכן בבחינת הנגלה דתורה הנה הכלל בזה שכל הקורב קרוב קודם במעלה וחשיבות. משא"כ הרחוק הוא קטן בחשיבות. וכל אלו הכללים הוא בבחינת הנגלה דתורה.
משא"כ בענין הנסתר דתורה שכולל בחובו גם את כל מחשבת היהדות רוממות הא"ס אחדותו והשגחתו הנה הכל כאשר לכל שואב ומקבל מהגילוי העצום שיתגלה ע"י משי''צ בבבית המשיח שאז הוא עיקר שורש כל גילוי רז וסודות התורה.
ואולם יש התנוצצות מאוד זה גם לפני כידוע מענין טועמיה חיים זכו ומבואר הרבה בספרי קבלה ועוד לפני"כ בס' הזוהר גופא.
אבל הכלל בזה הוא שכל הרחוק מהגילוי של אור המשיח הגילוי והארה קטנה יותר וככל שמתקרבים לאותו האור הגדול מתגלה הגילוי באופן עמוק יותר.
וזהו שאתה מתפלא למה הייתה כזאת ועתה אינו קשה כלום כי הקבלה הייתה המשכה מועטת מאותו שלעתיד ולכן כל העניינים של מחשבת היהדות הם באופן נפלא יותר בתורת הקבלה לגבי תורת הנגלה.
אמנם אור תורת החסידות שהיא קרובה יותר להאור שלעתיד באים כל ענייני אלו של הקבלה באופן עוד יותר נעלה ויותר מופשט ועמוק וכו'.
ועד"ז ממש לגבי הגילוי של תורת חב"ד שכל לב נרעש ונפחד מעוצם עומק הגילוי עמוק לפנים מעמוק הנה זהו מאחר שאנו קרובים ממש להגילוי דלעתיד.
ולכן התבונן בזה היטב ויתמתקו כל הדינים אצלך והזעיפת פנים מר ייהפך למתוק.
ואם שורש נשמתך בפאה שמאלית שמשם ינק הרמב''ם ולכן אינו אור הקבלה והחסידות ערבים לנפשך ניחא. אבל אל לך להתמוה ולהרעים בקולך על אלו ששרשם מפאה ימנית של נעלך מעל רגליך כי אדמת קודש היא היינו הררי קודש העליון וד''ל
כלומר, אתה טוען שבניגוד ל'נגלה' בו קיימת ירידת הדורות, בנסתר יש דווקא עליית הדורות. אם בזמן מתן תורה הוזהרו מקבליה הפרימיטיביים: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל פסל וכל תמונה ביום דיבר ה' עימכם בחורב", כעת איכשר דרא וזכינו ל"וואס עצמות – וואס ער איז כל יכול און נמנע הנמנעות – האט זיך כביכול אנגעטאהן אין א גוף גשמי ונראה לעיני בשר. און פלעגט ענטפערן יעדן איינעם פנים אל פנים... און מצד דעם עניין פון נמנע הנמנעות איז ניט שייך קיין קושיות כלל" (שיחות בהוצאת ועד להפצת חסידות, חוברת א (ניו יורק תשי"א), ש"פ שמיני מבה"ח אייר ה'שי"ת עמ' 18; "מה שאלוהים לא יכול" עמ' 386).
השבמחקאבל בעצם אין זו בהכרח התקדמות אלא יותר השבת עטרה ליושנה, שהרי מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו...
ומה שכתבת על "שורש נשמתך בפאה שמאלית שמשם ינק הרמב''ם ולכן אינו אור הקבלה והחסידות ערבים לנפשך", יפה דרשת.
ואיתא בספרי, עמ' 352:
"בשער הגלגולים קובע ר' חיים ויטאל, בשם האר"י, את שורשיהן של הנשמות השונות, מקין והבל עד ויטאל עצמו. בין השאר הוא מספר שם על שורשי נשמותיהם של הרמב"ם והרמב"ן, שלדעתו קבועות שתיהן בזקנו של אלוהים; אלא שלרמב"ן המקובל מחלק ויטאל מנה יפה, וקובע את מקומו בפאה הימנית של הזקן האלוהי, ואילו את רמב"ם, שליבו לא הלך אחר הקבלה, הוא קונס ומחליט כי ייאלץ להסתפק בפאה השמאלית. אבל כשראה ר' נחמן את דברי הרמב"ם בעניין הנמנעות, כעס כל כך, עד שהחליט שגם הפאה השמאלית מכובדת יותר מדי עבור הרמב"ם. כך מתקוטט ר' נחמן עם ויטאל בהקיץ, ועם הרמב"ם בחלום"...
והשי"ת יצילנו מאלוהיכם ומזקנו... האם מקפל אלוהיכם את זקנו ומהדקו בסיכות כנשיא דורנו קודם תשי"ח או משלחו חופשי כנשיא דורנו אחר תשי"ח?