דילוג לתוכן הראשי

"מה שאלוהים לא יכול" - סקירה מאת הבלוגר 'תמריץ'


הבלוגר 'תמריץ' פירסם בבלוגו ביום 30 באפריל 2017 ביקורת על  "מה שאלוהים לא יכול", ובעקבותיה התקיים שם בבלוג דיון בעל עשרות תגובות; ראו כאן:
 
 
 
 
ביקורתו של 'תמריץ':
 
 
קראתי בסוף השבוע ספר עיון מעניין: "מה שאלוהים לא יכול", מאת ישראל נתנאל רובין. 

הספר הוא פילוסופי ועוסק בשאלה המפורסמת האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים ובשאלות דומות לה. המחבר, פילוסוף צעיר שביסס עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית על נושא זה, מתאר בצורה קריאה להפליא את הדיון המסובך במחשבה היהודית ומחוצה לה בסוגיה ומוסיף תובנות מעניינות משלו. היוצא מדבריו הוא שלפי הפילוסופיה היהודית אלוהים הוא אכן מוגבל וכפוף ללוגיקה, אך המקובלים, אשר השפעתם על היהדות בזמננו רבה מזו של הפילוסופים, פקפקו בכך. יש לדיון היבטים מרתקים נוספים כמו בשאלת הדת והמוסר. האם אלוהים כפוף לחוקי המוסר, כפי שהוא כפוף ללוגיקה. האם ניתן לדמיין אלוהים שמחולל סבל וצער לחפים מפשע ללא טעם? נראה שהיהדות אינה מאמינה שהדבר אפשרי, מה שכמובן מחדד את שאלת תפקיד האלוהים בשואה.

  

זהו ספר טוב במידה יוצאת דופן, אך בדרך כלל אני נמנע מפילוסופיה בשל תחושתי שהיא עקרה ואינה באמת מלמדת אותנו הרבה שלא כמו התבוננות בעולם בניסוי ותעיה. הספר למעשה תרם לתחושתי זאת, מאחר שהמחבר מראה שמתוך ההנחה שאלוהים כפוף ללוגיקה הניחו הפילוסופים היהודים שחוקי טבע מסוימים כובלים את אלוהים עצמו, כמו קביעות המרחב וחוקי הגיאומטריה המישורית או חשבון האינסוף. אולם עבודות מודרניות בתחום, תורת היחסות של איינשטיין, הגיאומטריה הלא אוקלידית ופיתוח מושג האינסוף בידי קאנטור הראו שהלוגיקה עצמה אינה מחייבת את חוקי הטבע האלו. החשיבה הלוגית שהפילוסופיה היהודית הקדומה הסתמכה עליה הייתה מיושנת. הפילוסופים הגבילו את אלוהים במחשבה שזהו הכרח פילוסופי אך בסופו של דבר עשו זאת מתוך מוגבלות החשיבה שלהם עצמם. ועוד לא הזכרנו את ההשלכות האפשריות של התורות המודרניות ביותר, כמו תורת הקוואנטים ותיאוריית היקומים המרובים, על הרחבת התפיסה של מה שמוגבל לוגית ומה שאינו.

  

אני מניח שעבור חלק נכבד מקוראיי העיסוק בשאלה מה מגביל את אלוהים נראה כמו ממבו ג'מבו מגוחך. יצוין עם זאת שלשאלה העקרונית האם הריבון יכול להגביל את עצמו יש השלכות חילוניות. בחקיקה בכנסת מקובל שהכנסת יכולה ברוב רגיל לקבוע חוק יסוד חוקתי שלא ניתן יהיה לשנותו בעתיד אלא ברוב מיוחס. אני זוכר עוד כיצד טומי לפיד המנוח בימיו כעיתונאי תהה על סיטואציה אבסורדית זו, אבל היא למעשה הבסיס לפעולת בג"ץ היקרה כל כך לליבם של המצביעים ללפיד או לבנו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?

  מאמרי החדש המתפרסם כעת בכרך 18 (2) של "מורשת ישראל", כתב-העת של אוניברסיטת אריאל, מרחיב בנושא שנגעתי בו ב"מה שאלוהים לא יכול", עמ' 409-399, ומבחינה זו הוא מהווה המשך של ספרי. ברשימה זו אספר את סיפורו של המאמר הזה, אתאר את הדם, היזע, והדמעות, שהוא עלה לי עד לפרסומו, ואשאיר לקוראים את המסקנות המתבקשות באשר לחופש אקדמי וכתיבה אקדמית חופשית בישראל במאה העשרים ואחת.   נושאו המרכזי של המאמר הוא דחייתה של התיאולוגיה החסידית והחרדית בת-זמננו את השקפתו של הרמב"ם, כפי שהיא מתוארת ב"מורה הנבוכים", ולפיה אלוהים משגיח בפרטות רק על בני אדם, בעוד לגבי בעלי-חיים, ואין צריך לומר צומח ודומם,   "לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת השם ורצונו האישי עתה […] אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור, כמו שחושב אריסטו" (מו"נ ג, יז).   לדעה זו של הרמב"ם שותפים רובם ככולם של ה'ראשונים' , אולם היא נדחית  בידי החסידות, מאז עלייתה לפני כמאתיים וחמישים שנה, ועד לזמננו. בפרט בדורנו, הפך זאת מנחם מנדל שניאורסון, הרב

האם יכול אלוהי החסידים להתאבד?

הרצאה שנייה מבין שתי הרצאות שנשאתי ביום רביעי השבוע  בקונגרס האחד-עשר של האיחוד האירופי למדעי היהדות בקראקוב, פולין. ההרצאה משרטטת את הטיעון העיקרי של ספרי "מה שאלוהים לא יכול" (ירושלים 2016), תוך חידודן של כמה נקודות בעקבות הדיונים השונים שהשתתפתי בהם מאז פירסום הספר. ההרצאה נישאה באנגלית ובשפה זו הועלתה לדף שלי באתר 'אקדמיה', כאן:  https://uni-hamburg.academia.edu/ISRAELNETANELRUBIN  הרצאה זו גם הוסרטה והועלתה לערוץ שלי ב'יוטיוב', כאן: https://www.youtube.com/watch?v=u0cNrrpDduw&t=1110s  במקור כתבתי גם הרצאה זו בעברית, ואני מפרסם כאן את נוסחה העברי: ישראל נתנאל רובין מרכז הרמב"ם ללימודים מתקדמים, אוניברסיטת המבורג הקונגרס האחד-עשר של האיחוד האירופי למדעי היהדות 18 ביולי 2018, קראקוב האם יכול אלוהי החסידים להתאבד? הרצאה זו מבוססת על ספרי מה שאלוהים לא יכול , אשר יצא לאור בשנת תשע"ו, והוא עצמו מבוסס ע ל הדיסרטציה שלי שהוגשה לסינט של האוניברסיטה העברית שלוש שנים קודם לכן. כאן אנסה למסור בקווי

תגובה ל"תגובה" לספרי 'מה שאלוהים לא יכול' מאת אברהם בערגשטיין ("נמנע הנמנעות", 'הערות וביאורים' שנה לט, ט (אלף קלט), עמ' 85-63)

בגליון האחרון של הבטאון החב"די 'הערות וביאורים' היוצא לאור על ידי ישיבת 'אהלי תורה' בניו-יורק, פירסם אברהם בערגשטיין "תגובה" לספרי 'מה שאלוהים לא יכול', ולפרק 'הנמנעות בתיאולוגיה של חב"ד' בפרט ('מה שאלוהים לא יכול', עמ' 390-363), תחת הכותרת "נמנע הנמנעות" (אברהם בערגשטיין, "נמנע הנמנעות", הערות וביאורים שנה לט, ט (אלף קלט), עמ' 85-63). "תגובה", במרכאות, על שום מה? על שום שמאמרו של בערגשטיין כולו סובב סביב ספרי, שואב מספרי ומתעמת עם ספרי פיסקה אחר פיסקה, הערת-שוליים אחר הערת-שוליים, ובכל זאת אינו מזכיר את שם ספרי אפילו פעם אחת, ולקוראי המאמר ה'תמימים', תרתי-משמע, נותר רק לתהות מיהו האויב המסתורי שבערגשטיין נאבק בו בלהט כזה. מי הם, לופת 'תמים' כזה את זקנקנו, ומניד בראשו בפליאה; מי יכולים להיות הזדים העלומים "המתעקשים לכפור ב"כל-יכול" ו"נמנע הנמנעות" [...] ששייך שיעמיסו פירושים מעוותות ומסולפות בדברי רבותינו נשיאינו מתוך התעלמות ועד להשמטת משפט