ראיון איתי באתר החרדי 'כיכר השבת' בעניין מעשיית האנוס הצפתי והחלות

ביום שישי התפרסם ראיון איתי באתר החרדי 'כיכר השבת', בעניין המעשייה הידועה על האנוס ה"תמים" מצפת שהיה נוהג להניח בארון הקודש מדי יום שישי חלות 'לחם הפנים', וכשגילה זאת רב בית הכנסת וגער בו על תפיסתו את האל כבעל גוף, "בא לו להרב שליח מיוחד מאת האר"י ז"ל, ואמר לו בשם הרב האלוהי ז"ל: לך לביתך וצו לביתך, כי למחר בעת שהיה לך לדרוש מות תמות [...] לפי שביטלת נחת רוח שהיה לו להקב"ה, שמיום שחרב הבית לא היה לו נחת רוח לפניו כמו באותה שעה שאנוס זה היה מביא שתי הלחם בתמימות ליבו".

מעשייה זו נדפסה לראשונה בס' משנת חכמים מאת ר' משה חאגיז (וונדסבק תצ"ג).

כתב האתר 'כיכר השבת' פירסם עליה סדרת כתבות, לאחר שבעלון של מאמיני ר' שאול אלתר הביאו בגליון ל"ג בעומר "קושיא" בשם רבם על מעשה זה - הרי הרב כדין עשה...

אני דנתי במעשייה זו בספרי 'מה שאלוהים לא יכול', עמ' 406 ואילך. מתוך מה שכתבתי שם:

לפי הרמב"ם, היתכן עיוות גרוע מזה? מעשיו של האנוס הנבער, שיש בהם להרחיקו מן העולם הבא ולשומו בכלל ה"נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים", הופכים ל"נחת רוח שהיה לו להקב"ה, שמיום שחרב הבית לא היה לו נחת רוח לפניו כמו באותה שעה"; ואילו הרב האומלל, שבסך הכל ניסה לקיים את ציווי הרמב"ם כי "הרחקת ההגשמה והסרת הדימוי וההיפעלויות מהשם, הוא עניין שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא, ולמוסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולסכלים ולחסרי השכל כמו שיימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושלא ייעבד זולתו" (מו"נ ח"א פל"ה), נידון בשכרו דווקא למיתה מיידית – ממש "האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר" (מה שאלוהים לא יכול, עמ' 406).

ואידך זיל גמור שם.

בראיון ב'כיכר השבת' שם חזרתי על מה שכתבתי בספר. מעשייה זו של חאגיז, כמו מעשיות אחרות מסוגה - מסיפור הרועה והחליל של הבעש"ט עד מעשיית החכם והתם של ר' נחמן מברסלב - נועדה למטרה אחת ויחידה: רומנטיזציה ל"אמונה תמימה" של "היהודי הפשוט", וטיפוח שנאה לחשיבה ביקורתית בכלל ולחקירה באלוהות, נוסח הרמב"ם, בפרט. חאגיז ודומיו בישרו את הגישה הזו, אך היא עולה ופורחת בעיקר מאז עליית החסידות. אנו עדים לאינפינטיליזציה והתבהמות הולכת וגוברת של החשיבה הדתית, והפופולריות של גישת 'נמנע הנמנעות' והטענה כי אלוהים הוא "מעל השכל" הן רק סימפטום בולט של תופעה זו.

בספרי שם קראתי לילד בשמו:

הדוחפת העיקרית לכיוון החדש היתה החסידות. החסידות, שקמה בין עמי הארץ, טיפחה בתחילתה שנאה עזה לכל סוג של אינטלקטואליות, כולל גם פילפולי התלמוד של הלמדנים המסורתיים, והמגמה הזו היתה אחת הסיבות העיקריות למלחמת החורמה בה קודמה בידי המתנגדים והאליטות הישנות. עם התפשטות החסידות בין כל שכבות הציבור, היא הגיעה לבסוף למודוס-ויוונדי מסויים עם האינטלקטואלים שהיו מוכנים להצטמצם לעיסוק בהלכה, אבל המשיכה לרחוש איבה קשה לכל מי שניסה לחרוג מן הנאיביות בתיאולוגיה, ובנקודה זו השפיעה בסופו של דבר גם על המתנגדים. אין צורך לחזור על הסיפורים והמעשיות שהמציאה החסידות משלה בשבח הפשוטים והתמימים, כגון סיפור הרועה והחליל המפורסם; לצידם הרבתה בהשתלחויות נגד בחינה תבונית של האמונה. מייצגת נחמדה לתפיסת החסידות בשאלה זו היא הכרזתו של ר' אברהם מקאליסק, הקובע בפשטות כי "האמונה והיראה היא מקור הברכות והטוב הגנוז, וכל השכליים ומקור השכליים הוא מקור הדינין רחמנא ליצלן, לכן שומר נפשו ירחק מהם". גם חב"ד, המתפארת לכאורה ב'מוחין', אינה מפגרת בנושא זה אחרי החסידות העממית ואף מתעלה עליה: "כשיבוא משיח צדקנו – אמר כ"ק אדמו"ר – יתענג ביהודים פשוטים... ובעלי המדע הגדולים ביותר יקנאו בהם. מי לנו גדול כהרמב"ם המגיע לאמונה פשוטה מתוך הכרה, הנה הוא בדעתו הגדולה יתפלא על הכוחות הרוחניים שיש ביהודים אלה, החשים ומרגישים אלוקות, על שיהודים פשוטים כאלה, עמי הארץ פשוטים ישיגו ויתעלו כל כך גבוה" (מה שאלוהים לא יכול, עמ' 408-407).

הרמב"ם, לפי יוסף יצחק, עתיד להתפלא על "הכוחות הרוחניים שיש ביהודים אלה [...] עמי הארץ פשוטים"... הרמב"ם, לפי יוסף יצחק, עוד יקנא באנוס התמים... רק יוסף יצחק עצמו לא יצטרך לקנא בהם. למה לו לקנא בעמי הארץ? הרי בעצמו הגיע כבר למדרגה זו, והיה עם הארץ בדיוק כמותם.